מהי תכונתו של העץ?

האם תכונתו ללמד דעת ולהבחין בין טוב לבין רע? או אז זו דוקא תכונה טובה. 

אבל אם הכוונה שתכונתו לחבר את הטוב והרע ביניהם? זו תכונה שלילית מאוד.  

המילה דעת משמשת בשפה העברית גם במובן של הבנה והכרה שכלית, כמו שמשתמע מהפסוק

 וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם.(בראשית ג, כב). 

 וגם במובן של חיבור, כמו שאומר הפסוק ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְ-ה-וָ-ה:  ״(בראשית ד,א).

אנו רואים בעצם מתגובת ה׳ דלעיל לאכילת אדם וחוה, שצדק הנחש כשאמר לחוה:

 וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: {ה} כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:

אמנם צדק רק בחצי דבריו, באמרו והייתם כא-להים ידעי טוב ורע, אבל בענין המות לא צדק, דוקא חטא זה הביא לגזירת המות על בני האדם. 

כיצד מתישבים שני המובנים של דעת כפי שראינו, עם אכילת פרי עץ הדעת?

רש״י על הפסוק:

 וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ (בראשית ב כה)

מביא הסבר מענין מאוד, וכך כותב:

ולא יתבוששו. שלא היו יודעים דרך  צניעות להבחין בין טוב לרע, ואף על פי שנתנה בו דעה לקרות לו שמות, לא נתן בו יצר הרע, עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע, וידע מה בין טוב לרע:

רש״י מאיר את עיננו. הוא מקשר את שני המובנים יחדיו. מצד אחד מעלת אדם וחוה קודם החטא היתה גדולה, יצר הרע היה חיצוני להם, ולכן גם לא היה להם בושה במערומיהם. ובחטאם הם התחברו לרע והיצר הרע נכנס לתוכם, ובגינו באה הבושה. אבל גם תועלת הביא החטא, בגינו אנו יכולים גם להבחין בין טוב לרע, ובזה דוקא נעשינו דומים לא-לוהים. 

למדנו מכאן יסוד חשוב, יכולתנו לזהות רע בעולם, נעוצה בהכרתנו את נציגו שבתוכנו. וע״י ניצחון יצרנו הפרטי, ביכולתנו גם לנצח את הרע העולמי. 

נוכל לחזור למעלת אדם הראשון קודם החטא, על ידי נצחון זה. אז יוציא ה׳ את הנחש מאיתנו. וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה(יואל ב כ). זה יצר הרע הצפון בלבבו של אדם. 

בברכה בעז מלט