אומרת המשנה במסכת אבות פרק חמישי:
בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר , וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת , אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:
מה הקשר בין השאלה לתשובה? מדוע מי שמקיים עלם שנברא בעשרה מאמרות יקבל יותר שכר?
גם מה העניין להפרע מן הרשעים, וכי זהו חפץ ה׳ להפרע מהם, הלא אמר ה׳, לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה?
הברטנורא מסביר שאינו דומה המאבד מלאכה שנעשית ביום אחד למלאכה שהיא נעשית בהרבה ימים. כוונתו לומר שריבוי המאמרות מראה על חשיבות המפעל בעיני הפועל. לכן מי שמקיים מפעל כה חשוב שכרו רב, ומי שמאבד חלילה עוונו גדול.
יותר מכך צריך לומר שכל מאמר של הבריאה הרחיק את העולם עוד צעד מאת ה׳. עולם של עשרה מאמרות זהו עולם מעובה וגשמי יותר, ויש מרחק יותר גדול מהבורא לנבראים. הנסיון גדול יותר ושכרו בהתאם. אמנם לא הסתיר את העולם מעיני ה׳. אבל הסתיר במידת מה את ה׳ מעיננו. ריחוק זה תרם לעצמאיותו של העולם ושלנו במיוחד. בשל הריחוק אנו עומדים במבחנים יותר קשים, ושכרנו בהתאם יהיה יותר טוב על עמידתנו בנסיונות. הריחוק הזה מאפשר ליפול ביתר קלות, אבל הסיכון שוה מול ההזדמנות שהוא נותן לנו להוכיח את נאמנותנו לבורא העולם.
החולשה/ חסרון שבהסבר זה שאין הוא נותן הסבר לעונש הרשעים, הרי דוקא בגינו יש מקום להקל בעונשם מאחר שאנו נמצאים בחושך וקשה עלינו לחוש את ה׳.
הסבר אחר שאומרים חכמינו הנראה סותר לדברינו האחרונים:
בעשרה מאמרות שנברא העולם, ניתן לראות את תלותיות כל חלק בבריאה בשאר. כל מאמר תלוי בשאר המאמרות. הבריאה מלאה בקורי עכביש, מבט על העולם הבנוי מעשרה מאמרות אלו, פותח אותנו לראות שיש סדר בכל הבלאגן. יותר קל לראות את עקבות הבורא.
עשר זהו ריבוי מקושר, שניכרת בו האחדות. כל האחדות התרכזו יחד להויה חדשה, ולכן בעברית מסמלת היוד הקטנה את העשר.
הסבר זה עונה לשאלה מדוע יענשו הרשעים, כי הם היו יכולים לראות את עקבות הבורא בבריאה ולהתחבר אליו, ולא עשו זאת.
השילוב של שני הסברים אלו מעניין, אותם מאמרות המרחיקות את העולם מהבורא הינן גם אלו המאפשרות את התקשרותנו אליו. עשרת המאמרות הופכות לעשרה שלבים בסולם.
מבט אחר על עשרת המאמרות רואה בהן תהליך התקדמות שמגיע ליום השבת. הן מסתיימות במנוחה. המאמרות הללו מסמנות לנו את הכיוון של העולם. הצדיקים שצועדים ומקדמים את העולם לקראת יום השבת, לקראת תיקונו- יקבלו את שכרם . מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. ממילא הרשעים שלא טרחו מה יאכלו?
בברכה בעז מלט