עם כל השמחה של חג החנוכה והנצחונות המזהירים על היונים, עצוב לראות שבני חשמונאי עצמם מתו בקרבות, ויותר מזה שלא נשאר מהם כל זכר, כל צאצעיהם נכחדו ועברו מן העולם. והם הלוא צדיקים היו ולמה הגיע להם ככה?

 הרמב״ן בפרושו על התורה על הפסוק ׳לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו׳ מבאר:

וזה היה עונש החשמונאים, שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם, נפלו ביד אויביהם בחרב, והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (בבא בתרא ג א): "כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא", שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיהו חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום. 

ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים, ונצטוו (במדבר יח ז): "תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם", ולא היה להם למלוך, רק לעבוד את עבודת ה'. וראיתי בירושלמי במסכת הוריות (ירושלמי הוריות פרק ג הלכה ב): "אין מושחין מלכים כהנים. אמר רבי יהודה ענתוריא על שם לא יסור שבט מיהודה. אמר רבי חייא בר' אבא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים". הנה, שנו בכאן שאין מושחין מלכים מן הכהנים בני אהרן. ופירש תחלה שהוא לכבוד יהודה, שאין השררה סרה מן השבט ההוא. ולפיכך, אף על פי שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורך השעה, אין מושחים אותן שלא יהיה עליהם הוד מלכות אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו. והזכירו הכהנים, שאף על פי שהן בעצמן ראויים למשיחה, אין מושחין אותן לשם מלכות, וכל שכן שאר השבטים, וכמו שאמרו בגמרא (הוריות יא) שאין מושחין אלא מלכי בית דוד. ורבי חייא בר אבא פירש, שהוא מנוע מן התורה שלא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה במלכות, והוא דבר ראוי והגון. 

הרמב״ן תולה את הכחדת החשמונאים בהחזיקם בשלטון אשר ניתן לשבט יהודה, וכל שבט אחר מלבדו לא יוכל להחזיק במלכות לאוך זמן. ויותר משאר השבטים יש כאן ביקורת על הכהנים כי הם נבחרו לשמור את משמרת הקודש. ובעיסוקם בהנהגת האומה הם גם חוטאים לתפקידם הם.  

ומובא בתלמוד במסכת יומא עב:

א''ר יוחנן שלשה זירים הן: של מזבח ושל ארון ושל שלחן. של מזבח זכה אהרן ונטלו. של שלחן זכה דוד ונטלו. של ארון עדיין מונח הוא כל הרוצה ליקח יבא ויקח.

כוונת התלמוד לומר שמזבח רומז לכתר הכהונה. שולחן רומז לכתר המלכות. ארון רומז לכתר תורה. 

היוצא מזה שישנה חלוקה גנטית בעם ישראל. לכהונה נבחר זרע אהרון הכהן. למלכות זרע דוד מבית יהודה. ואילו התורה לא מנוכסת לאף אחד, כל מי שרוצה לזכות בתורה יכול לבוא ולזכות בה. 

על פי הרמב״ן החשמונאים נכחדו כי לקחו כתר לא להם, והם היו צריכים להתמקד במשימה שלהם.

 האם זה עונש על לקיחת המלכות או שזה פסיק רישא. ז״א חוסר התאמה לתפקיד שבהכרח יביא להתפוררות מלכותם?

התלמוד במסכת סנהדרין י׳ט מספר לנו מעשה בעבדו של ינאי המלך (שהיה מלך מבית חשמונאי) שהרג את הנפש, הזמינו הסנהדרין את ינאי המלך למשפט. כיון שהגיע למשפט:

א''ל שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד שנאמר {דברים יט-יז} ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו' אמר לו לא כשתאמר אתה אלא כמה שיאמרו חבריך. נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע נפנה לשמאלו וכבשו פניהם בקרקע אמר להן שמעון בן שטח בעלי מחשבות אתם יבא בעל מחשבות ויפרע מכם מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו: 

הגמרא מספרת לנו ששמעון בן שטח הורה לינאי המלך לעמוד על רגליו ככל בעל דין בבית הדין. ינאי ׳ לא התלהב׳ מהעניין ושאר החכמים פחדו ממנו וכבשו פניהם בקרקע. בעקבות המקרה הזה, החליטו חכמי ישראל שמוטב לא לדון מלך שאינו מבית דוד. 

וכך גם נפסק להלכה ברמב״ם ושאר פוסקים, שאין לדון מלך שאינו מבית דוד. הטעם נראה לומר שאין לשאר השבטים מספיק ענווה לקבל על עצמם את גזר הדין. ממילא למדנו שחסרה להם התאמה למלכות כמו שישנה לבית דוד. 

האקטואליה של הלכה זו, שאולי מוטב לא להעמיד לדין ראש ממשלה בזמן כהונתו, כי הנזק לטובת הציבור ככל הנראה יהיה יותר גדול מתועלת המשפט עצמו. ואולי גם לא לדון שר מכהן. 

עוד אפשר ללמוד מכאן שישנה חשיבות לשמור על הפרדת הרשויות. להזהר מלערבב בין הרשות השופטת לרשות המנהלת ובין הרבנות לכנסת בין מערכת המשפט האזרחית לבתי הדין הרבניים וכדו׳. . 

בברכה בעז מלט