בס"ד חנוכה התשע"ד
מה היה עניינה המהותי של מלכות יוון, ומהו הבירור הנוקב שנערך בינה לבין ישראל בימי החשמונאים? כדי לענות על כך, עלינו לצלול אל מראות הנבואה ואל מדרשי חז"ל המגדירים את אופיה של אומה זו.
א. יוון בחזון דניאל: הנמר המעופף
בספר דניאל (פרק ז') מתוארת מלכות יוון כנמר בעל ארבעה כנפיים וארבעה ראשים. המהר"ל מפראג מבאר כי הבחירה בנמר אינה מקרית: הנמר מתאפיין במידת העזות. עזות זו היא תנאי הכרחי לקניית חוכמה, כפי ששנינו בפרקי אבות: "לא הביישן למד" – והיפוכו הוא העז. מעניין לציין שחז"ל הגדירו גם את ישראל כ"עזים שבאומות", ודווקא בשל כך היו ראויים לקבל את התורה. כאן טמון שורש הקנאה: "אין גיבור מתקנא אלא בגיבור שכמותו". יוון, שזכתה ליופי הלשון ולחריפות השכל, זיהתה בישראל יריב רוחני בעל עוצמה דומה.
ארבעת הכנפיים שראה דניאל מסמלים את התפשטות החוכמה והשלטון היווני לכל ארבע רוחות השמיים. היוונים לא הסתפקו בכיבוש טריטוריאלי; הם שאפו לכיבוש תרבותי-אינטלקטואלי שיקיף את העולם כולו.
ב. יוון כ"חושך" ו"חידקל"
במדרש רבה (בראשית ב, ה) נדרשים הפסוקים הראשונים של מעשה בראשית כרמז לארבע המלכויות. יוון נמשלת ל "חושך" – "שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן". במקום אחר נמשלת יוון לנהר החידקל, וחז"ל דורשים: "שהיא חדה וקלה".
מהי אותה "קלות"? נראה כי בניגוד למלכויות אחרות שגזרו גלות, חורבן או מוות פיזי, יוון גזרה גזרות "קלות" במובן שאינן פוגעות בגוף, אלא בנשמה. מטרתם הייתה לבטל את המעלה האלוקית של ישראל ולצמצם את התורה לממדים של חוכמה אנושית רגילה. לכן התעקשו לתרגם את התורה ליוונית ("תרגום השבעים") – לא כדי להפיצה, אלא כדי "לכלוא" אותה בתוך התרבות וההיגיון היווני.
ג. העימות: חוכמה אנושית מול מתנת שמיים
המהר"ל מבהיר כי יוון דגלה בחוכמה המבוססת על השכל האנושי בלבד. התנגדותם לתורה נבעה מכך שהתורה עומדת מעל לשכל ("שכל אלוקי"). היוונים היו מוכנים לקבל את התורה כספר חוקים, פילוסופיה או ספרות יפה, אך לא כדבר ה' חי ועל-טבעי.
העימות הזה לא הסתיים בימי המכבים; הוא מהדהד עד היום. התרבות המערבית, יורשתה של יוון, מנסה גם כיום להכניס את התורה תחת "כנפי האוניברסיטאות" והערכים האנושיים המשתנים, כאילו הייתה חוכמה כשאר החוכמות.
ד. פך השמן: הניצחון של הטהרה
אל מול הניסיון היווני לערבב קודש בחול, עומד פך השמן החתום בחותמו של כהן גדול. הפך שנמצא במקדש כשהוא טהור וחתום, מבטא בצורה סמלית את הכוחות הפנימיים של עם ישראל שנשארו חסינים מפני השפעת החוץ. זהו הניצוץ הטהור שאינו נכנע לסברות אנוש, אלא דבק במקור האלוקי.
דווקא מתוך ההתמודדות הקשה עם חוכמת יוון, התבררה מעלתה של תורת ישראל בהיותה מעולה מכל חוכמות שבעולם, באשר היא מתנת שמים ולא רק סברת אנוש, ובהיותה תכנית תיקון העולם. אנו מאמינים ומצפים כי מתוך אותה נקודה טהורה, עוד ייצא אור גדול מירושלים שיאיר את העולם כולו באור האמת האלוקית.


