בס"ד חנוכה תשע"ד
בתפילת "על הניסים" אנו אומרים: "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים". ביטוי זה מעורר תמיהה מתבקשת: וכי יהודה המכבי ואחיו הצדיקים לא היו גיבורים? עצם המוכנות לצאת למלחמה חיילים ירוקים מול צבאות סדירים, מעטים מול רבים, האם אינה התגלמות הגבורה עלי אדמות?
יתרה מכך, חז"ל מלמדים כי החשמונאים עצמם הם שתיקנו את נוסח התפילה. כיצד זה בחרו לקרוא לעצמם "חלשים"?
א. מה הופך חג לנצחי?
כדי להבין זאת, עלינו לשאול מהי הסיבה שבעטיה נקבע חג לדורות בישראל.
- נס פך השמן: לכאורה מדובר בנס מקומי במקדש שאינו מהווה הצלה פיזית לכלל ישראל.
- הניצחון הצבאי: אמנם הייתה כאן הצלה גדולה, אך החירות המדינית לה זכינו החזיקה מעמד כמאתיים שנה בלבד. לאחר מכן נחרב הבית וגלינו מארצנו. אם הניצחון היה נמדד רק בכלים של היסטוריה צבאית, הרי שמאז החורבן לא היה לנו מה לחגוג – "כבולעו כך פולטו".
אולם החשמונאים הבינו כי בניצחונם על יוון התגלה דבר-מה עמוק הרבה יותר: גילוי של כוח על-טבעי הנמצא בישראל. הם ידעו כי "לולא השם שהיה לנו – אזי חיים בלעונו". הניצחון לא היה אירוע הגיוני במסגרת חוקי הטבע, אלא הארה עליונה של השגחה שתלווה את האומה עד הגאולה השלמה.
ב. מול סקר דעת הקהל: השפלות והתקומה
באותם ימים, עם ישראל היה נתון בשפל המדרגה. נגע ההתייוונות פשה בכל חלקה טובה ואיימה על עצם הקיום הרוחני של האומה. לו היה נערך אז "סקר דעת קהל" בשאלה מהם הסיכויים לעצור את הגסיסה הלאומית ולגרש את האימפריה החזקה בעולם, התוצאה הייתה אפסית.
הפלא הגדול היה שיהודי אחד זקן, מתתיהו, הצליח לשלהב ציבור רמוס ומיואש. המכבים קראו לעצמם "חלשים" בדווקא; הם ביקשו להדגיש כי בכוחם האנושי הם אכן היו חלשים, ורק מכוחו של הקדוש ברוך הוא ומהתמסרותם המוחלטת לקודש, הצליחו לגבור על ה"גיבורים" היוונים.
ג. "לא בחיל ולא בכוח" – סוד המנורה
ההכרה הזו בחולשה האנושית ככלי להופעת הגבורה האלוקית, מקבלת את ביטויה המזוקק בהפטרת שבת חנוכה. הנביא זכריה רואה את מנורת הזהב ושומע את דבר ה' אל זרובבל: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (זכריה ד', ו').
זהו הפשר העמוק של ה"חלשים": הניצחון הישראלי אינו נשען על המסה הפיזית ("חיל") ואינו תלוי בשרירים האנושיים ("כוח"). הגבורה האמיתית נובעת מהרוח – מאותה נקודה פנימית שאינה נמדדת בכמויות אלא באיכויות. כשאנו מגדירים את עצמנו כ"חלשים", אנו מפנים מקום לרוח ה' שתפעל דרכנו. המנורה, הדולקת בשקט ומאירה את החושך, היא ההוכחה הניצחת שהרוח היא המנצחת את הכוח הגס.
סיכום: חנוכה – חג לכל הגלויות
הכרה זו היא שהפכה את חנוכה לחג נצחי. לו היה הניצחון נזקף לזכות כישרונם הצבאי של החשמונאים, הוא היה נשאר זיכרון היסטורי רחוק. אך מכיוון שהניצחון נבע מהתגלות הכוח האלוקי דרך החולשה האנושית, הוא הפך לחג שכל הגלויות והצרות לא יוכלו לו.
זהו המסר של חנוכה לדורות: גם במצבים של חשיכה גדולה, כשאנו חשים חלשים ומיעוט מבוטל, הניצוץ האלוקי שבנו – ה"רוח" – יכול לחולל ניסים. "בימים ההם בזמן הזה" – אותו כוח שהקים אותנו אז, הוא שיעמוד לנו גם היום עד הגאולה השלמה במהרה בימינו.


