חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. 

כך אנו אומרים בהגדה של פסח וכך גם מובא בתלמוד במסכת פסחים (דף קטז:): "רבן גמליאל היה אומר ...בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג), "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". 

הראיה שרבן גמליאל מביא לדבריו הינה חזקה, שכן הפסוק עוסק בשאלת הבן בארץ ישראל ובודאי שאביו לא יצא בעצמו ממצרים, ולמרות זאת הוא אומר בצאתי ממצרים. 

אז כיצד זה יתכן? כיצד יכול אדם לומר בליל הסדר לבנו שהוא יצא ממצרים?

א. זו שיטה חינוכית, אם נראה עצמנו כאילו יצאנו ממצרים נוכל להתחבר ולחוות משהו מאותו מהלך הסטורי שעמנו עבר לפני 3326 שנים. 

ב. כל אחד מאיתנו הוא כמו תא אחד בגוף האדם. התאים כל הזמן מתחלקים ומתים. לאחר שבע שנים כל התאים בגופנו כבר התחלפו כולם ולמרות זאת אנו נשארנו אותו בן אדם. כך גם אנו ביחס לעם ישראל, אנו חלק מהויה של אומה שיצאה ממצרים לחרות עולם. 

ג. כיון שגם אנו נתונים במצרים שונים ובשעבודים כאלה ואחרים, וכיון שהתאריך בשנה בו חל חג הפסח הוא הזמן המסוגל ליצאה לחרות- לכן על ידי שנתחבר ליציאה ממצרים בתאריך זה, נוכל גם אנו להשתחרר ולצאת לחרות במה שנוגע לנו עצמנו. כל תאריך בשנה הוא מעין מנהרת זמן לארועים הסטוריים שעברנו באותו תאריך. 

ד. יציאת מצרים הינה התחלה של עידן חדש בעולם שלא היה כמותו מאז בריאת העולם. ה׳ בחר להוציא עם עבדים לחרות ולהנהיגם בהנהגה ישירה שלו, הנהגה מוסרית ערכית שמעל לסדרי הטבע. המטרה שאומה זו תתקן את העולם כולו כפי רצון הבורא. ואילו לא עשה כן הרי שאנו ובנינו היינו נשארים משועבדים כמו כל העולם כולו לטבע הגשמי של העולם. יוצא שיציאת מצרים באמת שינתה בצורה קיצונית את כל ארחות חיינו הלאומיים והפרטיים, לכן חייב כל אחד לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. אילולא יציאת מצרים אנו ממש לא היינו אותם אנשים! 

יהי רצון מלפני אבינו שנזכה לצאת לחרות אמיתית ושלמה במהרה בימינו. 

בברכה בעז מלט