מה משמעות השביתה בשמיטה, כיצד נבין את ושבתה הארץ, וכי היא דבר חי?
פשוט הוא שעלינו לשחרר את הארץ מהמלאכות שאנו עושים.
אנו צריכים בשמיטה לתת לטבע לנהוג בטבעיותו. בזה גם ענינו לשאלה נוספת למה ירקות אסור לגדל בשמיטה ופירות העץ מותר?
אלה העניין הוא לחזור למצב גן עדן בו האדם לא צריך להזיע כדי לאכול לחם. אנו בשמיטה לא מתערבים בטבע, לא מזיעים בהכנת הלחם, לא חורשים לא זורעים ולא נוטעים, רק קוטפים פירות לפי צורכינו. ולמה לא מוכרים פירות שמיטה?
במציאות גן עדן אין כל טעם לסחור בפירות, הרי כולם יכולים לקבלם ישר מהטבע בלי עמל. יוצא מזה גם שהאידיאל של הטבע נמצא באילנות דוקא, שבהם אין צורך לשתול כל שנה מחדש, די פעם בחמישים שנה.
ואם נתבונן על השמיטה כחזון העתיד, נאמר שהתכלית שלנו להגיע ל"ליבי חלל בקרבי"(תהלים קט, כב). שהטבעיות שלנו תהיה טובה ללא צורך בעבודת המידות, בתיקונים.
אנו חייבים להבין שבמנוחה יש ערך עצמי ולא רק העדר מלאכה. וכך אמרו חכמינו שה׳ ברא את המנוחה ביום השבת. אמנם מבחינה מעשית הוא נח. אבל הוא ברא בזה המנוחה, ללמדנו שיש בה ממש.
מה ההבדל המהותי בין השמיטה ליובל?
ההבדל המעשי הוא זה, השמיטה מפקירה את היבול של הקרקעות ואת החובות. והיובל מתבטא בחזרת האנשים והעבדים למקומם ולנחלתם.
הפסוק מדגיש נושא נוסף. השמיטה נקראת שבת לה׳ והיובל נקרא קודש לה'. וקדשתם את שנת החמישים.
ואומר הא״ע( ויקרא כו, ב):
את שבתותי תשמרו. שנות השמיטה: ומקדשי תיראו. שנת היובל. כי כן כתוב קדש תהיה לכם. ע״כ.
למה תוקעים ביובל דוקא ביוה״כ את התקיעה המבשרת על שחרור העבדים, מה המיוחד בו?
ענין יוה״כ הוא שנת החמה ורה״ש שנת הלבנה. מרה״ש עד יוה״כ הבא יש 365 ימים(לפעמים)
וזה שנאמר בקטורת 365 סימנים היו בה. למה דוקא? אלה כנגד ימות החמה.
גם מאמרם של חז"ל על הפסוק "ימים יוצרו ולא אחד בהם", השטן= 364 לפי ימות החמה ולא הלבנה.
יוצא שחסר לשטן יום אחד, בו אין ביכולתו לקטרג. זהו יוה"כ- היום ה365 של השנה. אם כן העבדים משוחררים ביום האחד והיחיד שהוא רק של הקב״ה.
מה פרוש קודש?
פרושו שייך לה׳. לכן אתה לא יכול לעבוד בארץ אם היא שייכת לה׳. אתה לא יכול להחזיק עבדים תחת ידיך. ולא כל נחלה שהיא תחת ידיך. מדוע נחלות חוזרות לבעליהן כי כל הנחלות יוצאות מבעליהם וחוזרות לרשות המלך. כשהכל חוזר לרשות המלך- הוא מחלק הנחלות מחדש לנתיניו. זהו שכתוב בפסוק וקראתם דרור בארץ לכל יושביה.
אומרת התורה״ כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי מארץ מצרים״(ויקרא כה, נה). כאשר כולם עבדים של המלך, לא יתכן שיהיה למי מהעבדים של המלך עבדים משל עצמו.
יוצא ששנת היובל הינה שנת איתחול המערכת. הנחלות והעבדים משוחררים כי המלך מחלקם מחדש לנתיניו.
בברכה בעז מלט