בשפה המדוברת אנו רגילים לחלק ביניהם כך: עבודה- כל סוגי פעולות בני האדם. מלאכה-אלו עבודות שבהם יש עבודת כפיים.
ברם עיון בפרשתנו פרשת במדבר מלמדנו אחרת:
התורה מתארת את עבודת משפחות הלוי.
שבט לוי התחלק לשלוש משפחות: קהת, גרשון ומררי. קהת מונו לשאת את כלי המשכן במסעות המדבר. גרשון מונו לשאת את יריעות המשכן, מכסהו, המסכים הקלעים והמיתרים, בקיצור את כל החלקים הרכים. מררי מונו לשאת את כל החלקים הקשים העמודים האדנים והיתדות.
שונים היו בני קהת בזה שאצלם נאמר בפסוק לעשות מלאכה באהל מועד, ואילו אצל גרשון ומררי נאמר בפסוק לעבוד עבודה
מה ההבדל בין מלאכה לעבודה, ולמה שינה ביניהם?
אומר אור החיים הקדוש:
{ג} לעשות מלאכה. שינה מהאמור בעבודת בני גרשון ובני מררי לעבוד עבודה ואמר לעשות מלאכה, העיר בזה שאין בכללות מעשה בני קהת עבודה, לצד שהארון הוא אדרבה נושא את נושאיו (במד''ר פ''ד) ואין עושין בו אלא מלאכה. עוד נראה כי לצד שיש להם לעשות סדר נכון במשאם כשנושאים בכתף וכיוון ההליכה לצד כבוד ארון אלהים כנושא אדונו על כתפו, לזה קרא עבודתם מלאכה, מה שאין כן עבודת בני גרשון ובני מררי:
מתוך דבריו למדנו שעבודה נקראת היכן שיש הוצאת אנרגיה, יגיעה. ומלאכה לעומת זאת תקרא אפילו אם לא תהיה כל יגיעה, אבל יש בה גילוי של מחשבה וסידור אנושי.
לברור זה יש השלכות חשובות מאוד ביחס לשבת ולמועדים.
בצבור הכללי נשמעת פעמים רבות טענה כי התורה אסרה את המלאכה בשבת בזמן שהיא היתה רווית עמל ויזע, אבל היום כשלהדליק אור למשל זו מלאכה קלילה אין כל טעם לאוסרה.
והיוצא מברורנו לא כך. ביחס לשבת התורה אסרה כל מלאכה, וכן ביחס ליום הכיפורים. בכל שאר המועדים תמיד התורה אסרה רק מלאכת עבודה, שזה איסור פחות גורף, ולמעשה מותר במועדים לעשות מלאכות אוכל נפש כשהן לטובת החג עצמו, וכן הותר להעביר אש בהם. בשבת התורה אסרה כאמור כל מלאכה, ופרושה כל פעולה מכוחנו שמשנה דבר מטבעו הרגיל בטבע, אף אם לא התיגענו כלל במלאכה.
האתגר שלנו ביום השבת לעבור במנהרת הזמן לעולם שכולו טוב, שבו הכל כבר מסודר ואנו איננו צריכים לסדר בו כלום.
האם בבריאת העולם נעשתה עבודה?
עיון בפסוקי הבריאה בפרשת בראשית מגלה שאכן אין כל לשון של עבודה. השם לא עבד בבריאת העולם, הוא כן עשה מלאכה.
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: {ב} וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: {ג} וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת:
אנו רואים שלא מוזכרת כל עבודה ביחס לקב"ה בבריאת העולם, רק מלאכה. על פי הסברנו מובן למה, עמל ויזע בודאי שלא היו לו לבורא, אבל מחשבה וסידור מעשי ברור שהיו.
שואלים חכמינו כיצד הפסוק גם אומר שהשם השלים מלאכתו ביום השבת וגם ששבת ממלאכתו?
ועונים שהוא ברא בשבת את המנוחה. היא השלמת הבריאה, לכן ביחס לכלל מלאכת הבריאה המנוחה היא השלמת הבריאה. אבל כשהיא לעצמה, היא אינה מלאכה. היא שבת מנוחה.
בברכה בעז מלט