פרשת במדבר עוסקת בין השאר במספר בני ישראל כשנה לאחר היציאה ממצרים. טרם נסיעתם מהר סיני לכוון ארץ ישראל.
עיון במפקד מגלה ששבט לוי היה השבט הקטן ביותר. מספרם לא מגיע לחצי מגודלו של השבט הקטן בישראל. והוא פלא, דוקא שבט לוי שלא חטא בעגל ולא התמעט במגפה, למה הם הקטנים ביותר?
אומר הרמב"ן "ואני חושב שזה חזוק למה שאמרו רבותינו (תנחומא וארא ו) כי שבטו של לוי לא היו בשעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך והנה ישראל אשר מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזרת מצרים כמו שאמר (שמות א יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וכאשר נאמר עוד בגזרת אם בן הוא והמיתן אותו וירב העם ויעצמו מאד (שם פסוק כ) כי היה הקב"ה אומר נראה דבר מי יקום ממני או מהם, אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ ולא עלו למעלה כשאר השבטים ואולי היה זה מכעס הזקן עליהם כי שמעון שהוא עכשיו מרובה באוכלוסין נתמעט בכניסתו לארץ לעשרים ושנים אלף ולוי שהוא שבט חסידיו לא נתמעט במגפה:"
הרמב"ן אף כותב שאי אפשר לומר שמתו מחמת נשיאת ארון כי בזמן זה טרם נשאו הארון, רק עכשיו החלה עבודת הקודש במשכן.
אור החיים הקדוש מתכתב עם הסברו של הרמב"ן, את ההסבר השני התולה את מיעוטם בהקפדת יעקב אבינו על לוי הוא דוחה שכן בדברי הימים אנו רואים שהם גדלו במאות אחוזים לעומת מספרם כאן. עם ההסבר התולה את מיעוטם בגזרת השיעבוד במצרים הוא מסכים אבל באופן שונה מהרמב"ן, לא גזירה ניסית הייתה כאן אלא דפוס התנהגות אנושי הביא למיעוטם, וכך הוא כותב:
"והטעם לצד שהיו מעונגים ולא נשתעבדו לא נמס לבבם כל כך לראות נטעיהם מושלכים ביאור כמעשה איש ישראל אשר מצד השעבוד ועול העבודה הוזל והוקל בעיניהם ובלבם לראות ילדיהם מושלכים ביאור, גם שהיו מזלזלים בעצמן לילד ולעזוב בשדות ובמחילות הארץ אשר אין אדם נכבד שנפשו מכובדת עליו כשבט לוי עושה כן, וזה לך האות כי עמרם שלח את אשתו, ולא הוצרך הכתוב להודיע את הדבר שגם בעמרם לא הגיד הכתוב הענין אלא מהשכלת הענין נודע, וללמד על כל שבטו יצא, וזו היא סיבת מיעוטם כי אם אין גדיים אין תיישים, והגם שמצינו שעמרם החזיר גרושתו, אין ללמוד ממנו שכולם החזירו כי הוא זה אשר בא אליו הדבר בנבואה…"
יוצא בין לרמב"ן ובין לאור החיים שמקטנותו של שבט לוי למדנו על גודל הנס והברכה שהביא ה' לשאר השבטים ועל ריבויים הנפלא דוקא כשנגזרו עליהם גזירות קשות. ונראה ששני ההסברים הללו של הרמב"ן ואור החיים דוקא משלימים זה את זה, בודאי שכל ילד שנולד זה חסדי ה' יתברך, אבל צריך לשם כך גם את ההשתדלות האנושית, נמצא שאור החיים מאיר לנו את ההשתדלות והרמב"ן את חסד ה' יתברך.
גם היום אנו רואים את הנהגת 'כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ'. לדוגמא ציבור המתנחלים שסובל שנים רבות מפיגועים מחד ומאפליה של המדינה מאידך, זוכה בחסדי השם לגידול וריבוי גדול יותר משאר חלקי הארץ שבידינו.
גם החרמות והגינויים על מדינת ישראל באירופה, באו"ם ובכלל, נמצאים ביחס הפוך להצלחה לה אנו זוכים בחסד השם יתברך עלינו.