בס"ד

הערך העצמי

שאלת הערך העצמי מעמידה אותנו בקונפליקט. האם לא נכשל בגאווה כשאנו נותנים לעצמנו את הקרדיט על פעולות ומעשים שאנו עושים ? איפה נכנס הקב"ה בכל הסיפור?

זה נראה סותר כביכול, אך לא. האמונה בה' אינה סותרת את השמחה הטבעית בהתקדמותי, בהצלחתי, בה התשועות מגיעות אלי. מדוע?

האמונה בה' באה בכל מיני רבדים. חלק משמעותי מהאמונה בו,היא האמונה בבחירה חופשית [האמתית] שנתן לבני אדם. מעבר לכך, האדם ניחן בכוחות עצומים שחבויים בו ובכל אחד ואחת. בחכמה עצומה, גנז הקב"ה את כל הטוב, באופן שיהיה נסתר אפילו מהאדם עצמו.

התפקיד שלנו, לאורך כל החיים, הוא לחשוף את כל המקומות הללו להוציא אותם מהעלם אל הגלוי, מהתת מודע אל המודע. כך שבכל שלב וכל צומת בחיים יש תמיד איזה משהו חדש שמתגלה ונותן לנו חיות ותעצומות נפש שדווקא מגדיל את האמונה שקיימת בתוכנו מפני שאנו מודעים ומודים לה' שהכול מאתו יתברך. הוא שנותן לנו את הכוח לעשות חיל. הוא זה שחנן אותנו בכישרונות כ"כ ברוכים. השאלה היא, האם נתיר לעצמנו, להתחבר אל הטוב והתעצומות שלנו,[בעצם להצליח], ולחיות עם זה בשלום ובהרגשת נוחות עם עצמנו? ללא שום ייסורי נפש ...

מהו סוד ההצלחה? התפיסה הרווחת היא, שרק אדם בעל כישרונות או יכולת לימודית גבוהה הוא זה שיכול להצליח בחיים. רק מי שדאג לעצמו לתואר כזה או אחר יכול להיות מסודר בחיים...

האמת היא אינה ככה. מסתבר, ששאלת הערך העצמי היא היא זו שתכריע את ההצלחות של האדם. על כן, אני כהורה צריך להתרכז בחינוך הילדים שלי ולעזור להם לפתח את הביטחון העצמי יותר מאשר לדחוף אותם או להעמיס עליהם את הלימודים[ הדבר לא חייב להיות סותר.]

לצערי, הורים בטוחים שבלי תעודת בגרות, החיים של ילדיהם הרוסים ואין תכלית אחרת. במציאות, גם אם ילד חיפף בלימודים כשהתבגר והבגרות היתה חשובה לו הוא השיג אותה. ולכן, החשיבות היא להגדיל את האמון של הילד בעצמו, בכך הוא לא מרגיש חסום מלפעול ולהתקדם גם כשעומד בפניו אתגר משמעותי תהיה לו גישה נכונה לעניין.