בס"ד

בפרשת חוקת מספרת לנו התורה על העמים שנאסר עלינו להלחם בם, ועל העמים שצוינו להלחם בהם ולהורישם. נאסר על ישראל להלחם באדום, עמון ומואב. אכן בני ישראל הקיפו עמים אלו בדרכם לכיבוש הארץ. ולעומת זאת צוינו להלחם בסיחון ובעוג, ואכן אותם כבשו ישראל ובשטחם התנחלו שבטי גד ראובן וחצי המנשה. 

למרות שלא לחמנו בהם, חלקים ניכרים בשטחי עמון ומואב כן הגיעו לרשותנו דרך סיחון, שכבש את ארצם ואנו כבשנו ממנו. זהו שהם נקראים ״עמון ומואב אשר טיהרו בסיחון״(גיטין לח). וכך מסופר בפרשה:

 וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: {כב} אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ: {כג} וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל: {כד} וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן: {כה} וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ: {כו} כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן: {כז} עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן: {כח} כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן: {כט} אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן: {ל} וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא: {לא} וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי:(במדבר כא, כא)

גם בהפטרת השבת העוסקת במלחמת יפתח עם בני עמון, שלוש מאות שנה מאוחר יותר, מובא דיבור בין יפתח לבין מלך בני עמון בו מסביר יפתח למלך עמון, אין לך  דין ודברים איתנו כי אנו כבשנו את הארץ מסיחון מלך האמורי ולא ממך. ואם לא טוב בעיניך תפנה לאלוהיך לכמוש ותבכה לו שידאג לך. מלך עמון לא נרגע והמלחמה הסתיימה במכה גדולה מאוד שבני עמון חטפו מיפתח. 

עד כאן תקציר הנושא. אבל מדוע נאסר עלינו להלחם בהם, מה משמעות ההקפות שהקפנו אותם והחלקים שטוהרו בסיחון? ומהן ההשלכות העתידיות של כל הסיפור?

צריך להבין שכיבושי בני ישראל שונים בתכלית משאר כיבושים שבעולם. לא רק בזה שמלחמות אלו היו על פי צו השם, אלה שהם חלק משמעותי ממהלך תיקון עולם במלכות שדי. והנה השם הבטיח לאברהם אבינו את עשרת העממים. בפועל בזמן ירושת הארץ בנ״י ירשו רק שבעה עממים. ונותרו עוד שלושה עממים שעדין מחכים מאז אברהם אבינו לקבל את תיקונם. עשרת העממים מקבילים לעשר הספירות. והשבעה לשבעת הספירות הנמוכות. 

כותב מי השילוח:

ויקח את כל ארצו מידו. 

כדאיתא בגמ׳( גיטין ל״ח) עמון ומואב טיהרו בסיחון, וזהו שאמר הפסוק( תהלים קלו, כג) שבשפלנו זכר לנו, והנה לאברהם אבינו הבטיח הקב״ה שירשו בניו עשר אומות וכו׳ עשר אומות הם כנגד עשרה כוחות דקליפה, כי זה לעומת זה עשה א-לוהים, והשבעה אומות הם כנגד כוחות החיצונים הגלוים היינו נגד המעשים. ואלו הג׳ היינו קיני קניזי וקדמוני היינו עמון ומואב ואדום הם נגד כוחות הפנימיות שבקדושה נגד מחשבות הראש ועצת הכליות ורצון הלב ...

למדנו ממי השילוח ששלושת העמים שטרם נכבשו מבטאים רובד של תיקון עולם שטרם הושג עד כה והוא יושג בימות המשיח בקרוב בימינו( למעשה אנו כבר נמצאים בתוך מהלך התיקון הזה).

ויש עוד להתבונן בהבדל שבין אדום לבין עמון ומואב. עמון ומואב בחלקם כבר טוהרו בסיחון. (חלק מהתיקונים של המחשבות והרצונות באים מתוך המעשים. וזהו שאמרו חכמינו אחר המעשים נמשכים הלבבות. ) אבל אדום לא טוהר בסיחון, הוא עדיין מחכה לגאולה. 

השפת אמת מקשר בין המלאכים ששולח משה למלך אדום לבין המלאכים ששולח יעקב אבינו לעשיו( הוא אדום) כאשר הוא חוזר לארץ מהגלות אצל לבן. אומר השפת אמת שכמו יעקב שביקש לתקן גם את עשיו כך רצה משה לתקנם, ואדום לא הניחו לישראל לעבור בארצם. הדבר גרם לדחייה ארוכה בתיקון שלהם. לדעת השפת אמת ישנו קשר חזק בין תיקון אדום לתיקון כלל אומות העולם. 

נחזור לרגע לתחילת הפרשה, לפרשיית פרה אדומה(אדום- אדומה) בלי להרחיב כרגע בנושא. היא נקראת חוקת התורה ומעבר לטהרת טמאי מתים היא רומזת להטהרות מהשעבוד לשכלתנות הרציונלית. לתיקון קליפת אדום. מעניין שחז״ל מציינים לנו שעד כה נעשו תשע פרות אדומות במהלך ההיסטוריה ואת העשירית יעשה מלך המשיח. אנו מחכים לפרה העשירית ולמימוש נבואת ״וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַי-ה-וָ-ה הַמְּלוּכָה ״ (עובדיה א, כא)

בברכה בעז מלט