שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ יְ-ה-וָ-ה אֶחָד: (דברים ו,ד)
כך פותח בדברים משה רבינו לבני ישראל בדיבור שהפך למרכזי בתפילותינו בכל הדורות. זכה להכנס גם למזוזות ולתפילין והוא מתמצת את אמונת היחוד של עם ישראל.
האם משה היה הראשון להשתמש בו?
רבי יונתן בן עוזיאל כותב בתרגומו על אתר כך:
וַהֲוָה כֵּיוַן דְּמָטָא זִימְנֵיהּ דְּיַעֲקב אָבוּנָן לְמִתְכַּנְשָׁא מִגּוֹ עַלְמָא הֲוָה מִסְתְּפֵי דִלְמָא אִית בִּבְנוֹי פְּסוּלָא קָרָא יַתְהוֹן וְשַׁיְילִינוּן דִּלְמָא אִית בְּלִבְּכוֹן עַקְמָנוּתָא אָתִיבוּ כֻּלְהוֹן כַּחֲדָא וַאֲמָרוּ לֵיהּ שְׁמַע יִשְרָאֵל אָבוּנָן יְיָ אֱלָהָנָא יְיָ חָד עָנֵי יַעֲקב וַאֲמַר בְּרִיךְ שׁוּם יְקָרֵיהּ לְעָלְמֵי עַלְמִין: (תרגום יונתן)
נתרגם חזרה לעברית:
כשהגיע זמנו של יעקב אבינו להיפטר מן העולם, היה חושש שמא יש בבניו פסול. קרא להם ושאלם שמא יש בלבכם עקמימות?
השיבו לו כולם כאחד: שמע ישראל השם א-לוהינו השם אחד. ענה יעקב ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
אם כן הפסוק הזה כבר הדהד בחלל העולם עוד מימי יעקב אבינו. בו רצו בני יעקב לומר שלו שהם תמימי דעים אתו ומאמינים כמוהו באל אחד.
הבה וננסה להבין את משמעותו של הפסוק. ראשית הוא נראה לכאורה מסורבל האם לא די היה לומר: שמע ישראל השם א- לוהינו אחד?
ענה על כך רש״י:
ה' א-להינו ה' אחד. ה' שהוא א-להינו (ל) עתה, ולא א-להי האומות עובדי אלילים, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' (צפניה ג, ט.), ונאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד, ג.): (רש"י)
רש״י מבאר שהפסוק מתחלק לשניים, בינתיים השם הוא אלוהינו בלבד ולא מומלך בדעת הבריות של כל העולם. בעתיד יתגלה שהוא אלוהי כל העולם כולו.
ויש מחכמינו שהרחיבו את הפער בין הגלוי למצוי עוד יותר. בגלוי אנו רואים כל מיני כוחות שפועלים בעולם ואנו מאמינים שהשם מנהיגם ומכוונם למרות שלא תמיד זה ניכר לעין( כי השם נותן מרווח מסוים לנבראיו) ובעתיד יתגלה יחוד השם בעולם במלואו. וזו גם הכוונה בשיר חד גדיא לליל הסדר, כשהקב״ה ישחט את מלאך המוות הוא הסטן הוא יצר הרע. אז יתגלה שגם כוחות החידלון היו עבדיו.
הכוונה במילה אחד:
ראשית אנו מכריזים שאנו מאמינים בהשם מנהיגינו שהוא אחד. שמא יאמר איזה גוי שלו יש אל אחד שהוא אחר משלנו? אנו מכוונים במילה אחד גם לומר שהוא יחיד בעולם. אין עוד מלבדו! שמא יאמר מישהו שהעולם שהוא ברא נפרד ממנו ולא תלוי בו? אנו מכוונים במילה אחד גם שהוא מאוחד, הכל כלול בו ומקבל את חיותו כל רגע ורגע מאת השם יתברך. בלעדי רצונו אין דבר נמצא בעולם.
אות הדלת של המילה אחד גדולה יותר מהרגיל, ואומרים חכמינו כדי שאנו נדגיש את יחידותו בכל ארבעת העולמות או ארבעת רוחות השמים.
נגזר מאמונת היחוד:
יש לעולם תכנית ויעדים להיכן הוא מתקדם. ולהיכן הוא חייב להגיע.
האמת הינה אחת- ישנה מערכת ערכים אחת לעולם. על בסיסה אפשר לייצב חברה מתוקנת.
אופטימיות-יש בטחון שהעולם יהיה טוב יום אחד, אז שווה לטרוח בשביל זה.
משמעות לחיים- כשיש בורא ויש לו ציפיות מאתנו בשבילם בראנו, יש לנו יכולת את האישיות שנתן לנו הבורא לממש.
משפט הא-לוהים - הינו חשוב כי הוא הנותן את המשמעות לחיינו , ואת הביטחון שהעולם יהיה טוב יום אחד.
ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד, ג.)
בברכה בעז מלט