כוחי ועוצם ידי!?!
האם אנו מצוים לומר כוחי ועוצם ידי או דוקא מוזהרים מלומר כן?
אומרת התורה בפרשת עקב:
וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: {יח} וְזָכַרְתָּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:
בשפה המדוברת ״כוחי ועצם ידי״ הפך לביטוי שלילי הבא לפסול יוהרה והתרברבנות כוחנית. אבל במקור שלו כאן בתורה אין זה כלל חד משמעי כביטוי שלילי.
חלק מהפרשנים אכן מפרשים אותו כשלילי וכהמשך לנאמר בפסוקים קודמים:
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱל-ֹהֶיך...וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: והמשך הדרך לשכחת פועל השם תביא אותך חלילה לומר- כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה, לומר- אני ואפסי עוד.
אבל יש מפרשים הרואים את ״ואמרת כוחי ועוצם״ ידי יחד עם הפסוק הבא כאמירה חיובית. בפסוק הבא נאמר: וְזָכַרְתָּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל.
הרי פשוט שהלשון וזכרת הינו חיובי, ויתכן שהוא ממשיך בכך את קודמו. ויותר מכך המשכו בא לומר שהשם הוא הנותן לך כוח לעשות חיל, אז יש לך כוח לעשות חיל.(רמב״ן ועוד)
ויש גם דעת ביניים בין המפרשים אשר קוראת את הפסוק בלשון תמיהה, וכי תחשוב אחר כל העזרה משמים שכוחך עשה לך את החייל הזה?!
המחלוקת הזו אם כוחי ועצם ידי זו אמירה חיובית או שלילית משקפת גם תנועות שונות בחברה הישראלית וגם כוחות שונים בנפש האדם.
הערך של ״כוחי ועצם ידי ״ בצד החיובי שלו ממריץ אותנו לעשות ולפעול בעולם, להאמין ביכולתנו לפעול ולשנות, בבחינת ״אם אין אני לי מי לי״( פרקי אבות) והכוח השני מרסן אותו כדי שכוחות העשייה לא יעבירו אותנו על דעתנו, שלא נתגאה ונחשוב שבלי עזרה ממרום אפשר בכלל להצליח לעשות כאן משהו, וזו בחינת ״וכשאני לעצמי מה אני״( שם בפרקי אבות בהמשך המשנה). ז״א שיש סכנה בשני השוליים של הדרך בירידה לכוחנות עיוורת או בירידה לצד השני לענוה פסולה שיש עמה בטלה. אפשר לומר שהצבור הדתי/חרדי יותר מועד לסטות לבטלה הפסולה והצבור החילוני יותר מועד לסטות לכוחנות העיוורת.
האתגר הינו כמובן לנהוג באמצע הדרך. האמצע איננו אמור להיות פשרני אלה כזה המכיל את האמת שבשני הכוחות. להיות מלאי מוטיבציה וכוחות עשייה כביכול הכל תלוי רק בנו. ומלאי ענוה כביכול לא עשינו כלום, שהרי בלא עזרה משמים באמת לא היינו יכולים לפעול כלום.
ואולי זו הסיבה שהתורה כתבה בלשון המשתמעת לשני פנים כדי שנלמד את שני הפנים.
בברכה בעז מלט