אכילת בשר לבני האדם איננה דבר המובן מאליו בתורה. ראשית אנו רואים שבני האדם בראשית ימי העולם נאסרו באכילת בשר. וכך מובא בפרק א׳ בספר בראשית:
{כט} וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: {ל} וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן:
שואלים חכמינו לשם מה גידל הבל צאן? ועונים שגידלם לשם צמר וחלב.
בעקבות נפילת העולם בדור המבול התיר השם את אכילת הבשר לבני האדם אבל השאיר איזו הגבלה באיסור אבר מן החי, זהו איסור לאכול מבשר חיה כלשהי לפני שהיא הומתה/ נשחטה.
עם ישראל לאחר שיצא ממצרים התאונן על תפריט המזון שקיבל מאת השם וביקש גם לאכול בשר. הסיפור הזה לא הסתיים טוב, השם שלח להם שלוים הם אכלו מהם ורבים מהם מתו במגפה שבאה בעקבות זאת.
מאז קברות התאוה, האם אכלו ישראל בשר?
מובא בפרשת ראה:
{כ} כִּי יַרְחִיב יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר:
{כא} כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְ-ה-וָ-ה לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ: (דברים י״ב, כ).
מכאן אומרים חז״ל שמאז קברות התאוה נמנעו בני ישראל מלאכול בשר חולין. הם רק אכלו מבשר קורבנות, את אותם חלקים הנאכלים לבעלים. בפסוקים אלה מבשר משה רבינו לבני ישראל שלאחר שיכנסו לארץ ישראל יוכלו לאכול בשר בכל אות נפשם. כאן בעצם הותר בשר חולין לישראל.
מה הטעם לכך?
ההסבר הפשוט בפסוק שכיון שלאחר כיבוש וחלוקת הארץ, נאסר להקריב קרבנות בבמות, רק בבית המקדש הותר. ולהצריך כל מי שחפץ לאכול בשר לעלות לרגל למקדש זה טורח גדול. ועדיין השאירה התורה הגבלות מסוימות: איסור אכילת הדם והחלב, התר לאכול רק בהמות הכשרות ובשחיטה כשרה.
רש״י לומד מהלשון ״כִּי יַרְחִיב״
למדה תורה דרך ארץ, שלא יתאוה אדם לאכול בשר, אלא מתוך רחבת ידים ועושר (חולין פד.): (רש"י)
כלומר אכילת בשר לא טובה בכל מצב, אלה דוקא כשהאדם נמצא ברווחה.
בעל הטורים לומד כאן שאמנם הותרה אכילת הבשר אבל לא מומלצת וכך אומר:
תאכל בשר. וסמיך ליה כי ירחק לומר שיתרחק האדם מלאכול בשר כדאיתא בפ' כיסוי הדם: (בעל הטורים)
אבל גם רש״י וגם בעל הטורים עדיין חלביים לעומת דברי הכלי יקר:
וכך אומר הכלי יקר על ״כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר.״ הורה שאין האדם הומה אחר התאות כ"א מתוך הרחבה יתירה, ואין ארי נוהם כ"א מתוך קופה של בשר (ברכות לב.) לכך אמר כי ירחיב ה' את גבולך. וזה יביאך לידי הסרת מסוה הבושה מעל פניך עד שתאמר בפה מלא אוכלה בשר. ודומה זה קצת לפריקת עול מלכות שמים ולחקור איזהו מקומן של זבחים, והסבה לכל זה הוא כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' כי כל הקרב הקרב ביותר אל מקדש ה' יש עליו מורא מלכות שמים ביותר כמ"ש ומקדשי תיראו (ויקרא יט.כט) ר"ל מן המקדש נמשך שיהיה עליך מורא מלכות שמים, אמנם כי ירחק ממך המקום גורם לך שרחוק ה' מכליותיך ע"כ כל היום תתאוה תאוה גם בוש לא תבוש מלומר אכלה בשר, הנני מתיר לך הדבר וזבחת מבקרך וגו' כאשר צויתיך. לא בכל עת כי אם לפרקים בעת התגברות התאוה וז"ש אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו. וכמו שנאמר (שם יח.יג) כי יצוד ציד חיה או עוף. ואמרו רז"ל (חולין פד.) למדך תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר כי אם בהזמנה הזאת...
הכלי יקר עוד מאריך בבאור העניין אבל תמצית דבריו הינה שתאות אכילת הבשר נובעת מהמרחק בין האדם לבין מלכות שמים. מצד אחד השם מתחשב במרחק זה ומתיר אכילת בשר חולין ומצד שני מצמצמו כדי שלא ימשך האדם ביותר אחר תאוותיו.
הרב קוק מבאר שכל ההיתרים שהגיעו בעקבות ירידת האנושות מדרגתה עתידים להיתקן כמו להבדיל הקללות. כך לעתיד לבוא האנושות תחזור לחיי צמחונות.