כל בר דעת מבין שאי אפשר לנהל חברה מתוקנת בלי שופטים ושוטרים, בלי דיינים שיכריעו במחלוקות הבין אישיות. בתקופות שבהן היה "איש הישר בעניו יעשה " הבלגן והקלקולים חגגו. ללא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו.
(ברם לא כולם מסכימים שגם בעניינים האישיים צריכים את הכרעת השופטים.)
אבל מי יקבע לשופטים על פי איזה ערכים יכריעו את הדברים?
האם יש ערכים מוחלטים, צדק אבסולוטי שכל העולם יכול לקבלו ולחיות על פיו?
במדינות המערביות הזכות להגדיר את הערכים ניתנה לצבור הרחב ונציגיו בפרלמנט. אבל האם הרוב בהכרח גם הצודק?? ( במדינת ישראל אף אי אפשר לומר שהרוב ונציגיו מחליט, כי שופטי הבג״ץ ניכסו לעצמם את הזכות לפסול חוקים שלא תואמים את השקפתם. וזו- כיצד נדע אם נכונה היא או לא?)
לכל המאמינים בתאוריית הקופים צריך לומר שכנראה אין צדק מוחלט, הרי היא אומרת שהחזק הוא המחליט והמנצח ולאו דוקא הצודק. גם במשפחת הקופים אלו הם הכללים. ככלל אם העולם נוצר במקרה וכך גם מתנהל, מניין תיווצר מחויבות לערכים? וזו נראית כוונת האומרים איש באמונתו יחיה.
אבל המאמינים שיש בורא לעולם והוא אחד. הוא הגדיר את היעדים של העולם והאדם. וכל ברואיו לפניו יעמדו לדין וחשבון- מובן גם שהאמת אחת. מובן גם שיש בסיס לאופטימיות, כי אכן ישנו מכנה משותף עליו תוכל יום אחד האנושות לעמוד יחדיו.
טוב התעודדנו... אבל כיצד נוכל כולם לדעת את רצונו בלא מחלוקת?
מיהו המוסמך להביא את דברו קבל עם ועולם?
אלו שאלות גדולות וחשובות ואיננו פטורים מהן מלהגות.
ראשית עלינו לפסול את כל הכתובים. הטענה/מחשבה שספר כזה או אחר יוכל לספק את המכנה המשותף לכל העולם לא יכולה להחזיק מים. גם אם יסכימו כל העולם שהתנ״ך שלנו נשגב הוא וברוח הקודש נכתב, ללא ספק פרושיו רבים ומגוונים ולא תוכל למצוא דרך אחת שיסכימו עליה כולם!
אין אני בא חלילה לזלזל בתורה הכתובה, אבל אי אפשר שכל אחד יבור את דרכו ישירות ממנה וכל החברה תחיה באחווה.
אומרת התורה בפרשת שופטים:
{י} וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ:
{יא} עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל: (דברים יז, י)
ז״א גם התורה שבכתב נותנת את סמכות ההכרעה לחכמים. אי אפשר להכריע שאלות עכשוויות אלא על ידי חכמי הדור.
אלא שעכשיו חזרנו לשאלת הבג״ץ, במה יהיו השופטים האלו טובים יותר משופטי בג״ץ?
ברור שגם הם עלולים לטעות בהיותם בני אדם, אבל יתרונם נעוץ בשרשרת הדורות. עם ישראל נשאר נאמן למסורתו כל הדורות. חכמינו למדו מרבותיהם שלמדו מרבותיהם ללא הפסק עד משה רבינו ובית דינו. נוסיף לזה שהחכמים את הא-לוהים יראים. הם יודעים שאם הם יחטאו בדין, לפני היושב במרומים הם יתנו את הדין.
התורה מזהירה אותם:
{יח} שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר
יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק: {יט} לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם: {כ} צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:(דברים יז)
מובן שהחכמים שבכל דור ודור מצווים ללמוד ולבסס את פסיקתם על שיטות החכמים הקודמים, כפי העיקרון שהאמת לא משתנית.
עד כמה אנו מצווים ללכת אחריהם? מהו גבול הציות?
התורה כאן אומרת:
לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:
האם אנו מצווים לשמוע בקולם גם כשליבנו בל איתם?
בזה נחלקו חכמי ישראל עצמם:
בספרי מובא:
ימין ושמאל . אפילו נראים בעיניך על שמאל שהוא ימין, ועל ימין שהוא שמאל - שמע להם.
ובעקבותיו גם רש״י פירש כך.
אולם בתלמוד הירושלמי נלמד אחרת:
דתני: יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם? ת"ל ללכת ימין ושמאל, שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל.( מסכת הוריות פ״א הל״א)
ובכן הירושלמי אומר להדייא שעלינו לשמוע לבית הדין רק כשאומרים לנו על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל ולא להיפך.
ונראה לישב המחלוקת כך: דברי הירושלמי על מקרה שידוע לך מתוך לימוד התורה שבית הדין טועים בדין, ודברי הספרי כשלבך אומר לך שהם טועים.
ונראה לענ״ד לומר עוד, כאשר מדובר בדין בין שני אנשים ובית הדין פסקו נגדך בזה לא דיבר הירושלמי ועליך לקבל בהכנעה את הכרעת הדין. אבל בעניין אישי כאשר בית הדין אמרו לך דין שאתה יודע בוודאות שאיננו נכון אסור לך לשמוע להם. ומבאר שם הירושלמי שבכל אופן אם האדם שמע לבית הדין אפילו עשה המעשה במזיד הוא פטור מעונש כי עשה על פי הוראת בית הדין.
הרמב״ן בבאורו לפסוק כאן מביא את הספרי ומבארו כך:
ימין ושמאל. אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין לשון רש"י, וענינו אפילו תחשוב בלבך שהם טועים והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך תעשה כמצותם ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו וזה כענין רבי יהושע עם ר"ג ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כה) והצורך במצוה הזאת גדול מאד כי התורה נתנה לנו בכתב וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות וחתך לנו הכתוב הדין שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס"א לנו) להם התורה אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול ולשון ספרי (שופטים קנד) אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם (ע״כ הרמב"ן)
הרמב״ן מציין כאן שהצורך במצוה זו גדול מאוד, כדי שלא תעשה התורה שתי תורות, אנו חייבים לקבל על עצמנו סמכות שופטת ומכרעת את המחלוקות. עוד מוסיף הרמב״ן שישנה השגחה מיוחדת של השם על רגלי חסידיו שלא יטעו בדין.
כמו שאמר הרמב"ן הצורך במצוה זו גדול מאוד, היא המאפשרת לנהל חיי אומה בריאים וטובים ולהוות דוגמא לכל העולם בדרך לתיקונו. גם התורה תולה כאן את זכותנו לירש הארץ בהקפדתנו עליה, " צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ"
בברכה בעז מלט