בפרשת כי תצא מובאת מצות מעקה וכך נאמר:

 כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ; וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ.

האם עשיית מעקה תמנע מאנשים ליפול? או שהראוי ליפול- יפול ועשיית המעקה רק תציל אותך שלא יפול אצלך? האם בכוחה להצילנו גם מפגעים אחרים ?

זוכר אני פעמים רבות במסגרת שרותי בצבא שהגענו לבתים של ערבים לצורך חיפושים או מעצרים וכדו׳, שלא היה מעקה לא לגג ולא למדרגות, זה מאוד הפליא אותי לראות את התופעה הזו. אבל ברוך השם בקרב היהודים דוקא מקפידים על כך. 

המצוה בקיצור: אנו מצווים לעשות מעקה בביתנו או בחצירינו. 

הכלל הוא שצריך מעקה למרפסות, מדרגות, גגות, בורות וכדו׳ בכל מקרה שיש הפרש גבהים של יותר משמונים סנטימטר במקומות שאנשים הולכים בהם. לא צריך להתקין מעקה לגג שאין משתמשים בו.

גובה המעקה צריך גם להיות לפחות שמונים סנטימטר, וצריך להיות מספיק חזק שיעמוד בלחץ של בני אדם. 

בזמן עשיית המעקה יש לברך ברכה, ״ על עשיית מעקה״. אם בעל הבית בעצמו בונה המעקה יברך "לעשות מעקה". מכיוון שעשיית מעקה יכולה לקחת זמן רב לכן נכון לברך על המצוה לקראת סיום בניית המעקה ולא בתחילת עשייתו.

ממצוה זו נלמדו דינים רבים הנוגעים לחובת האדם להקפיד שלא יהיו מפגעים ברשותו, שעלולים להינזק בהם אנשים כגון חשמל חשוף, כלב מסוכן, סולם רעוע וכדו׳.

וכך אומרת הגמרא( מסכת כתובות מא):

דתניא, ר' נתן אומר: מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? שנאמר: 'וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ"'.

הדין הזה מבטא את חשיבות שמירת הנפש בעם ישראל ומצטרף ל"ונשמרתם לנפשותיכם מאוד". 

וכך כותב הרמב"ם:

שהזהירנו מהניח המוקשים והמכשולות בארצותינו ובבתינו כדי שלא ימותו בהם בני אדם. והוא אמרו יתעלה 'וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ', ולשון ספרי: 'וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה' – מצות עשה, 'וְלֹא תָשִׂים דָּמִים' – מצות לא תעשה.

לכאורה האדם המאמין שיש מנהיג לעולם לא היה צריך להקפיד בזה, כי מי שראוי ליפול מהגג, יפול בין כך ובין כך ואם לא בגגי אז יפול מגג אחר. אם כן האיסור כאן הינו רק כדי שלא תבוא התקלה על ידינו, אבל הנופל אכן היה נופל בין כה וכה. ולכן אמרה כאן התורה יפול הנופל, קרי אף לפני שנפל הוא כבר נקרא נופל. 

וכך אומר רש״י:

כי יפול הנופל. ראוי זה ליפול, ואף עפ"כ לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב: (רש"י)

אולי המוסלמים לא כל כך מקפידים בזה משום שהם אחוזים באמונתם שהכל נקבע מלמעלה ואין השפעה למעשה בני האדם על הגורל. לא כן האמונה היהודית הרואה סוג של שותפות שלנו עם הבורא בתיקון העולם.

ויותר מזה אומרים חכמינו, כאשר אנו משתדלים עד מקום שידינו מגעת שלא לשים דמים בביתנו ברכבנו וכדו׳, אזי נזכה בעזרת השם שגם מסכנה שאין לנו דרך להתגונן נגדה, ישמרנו השם יתברך מפניה. גם הפוך זה עובד כך, אם נניח בחור רווק משתדל למצוא שידוך טוב לחבריו אזי גם השידוך המיוחל שלו יגיע אליו יותר מהר בע"ה. וכן אמרו חז"ל שכל המתפלל על חברו באיזה עניין והוא גם זקוק לרחמי שמים באותו עניין - הוא ייענה תחילה.

בברכה בעז מלט