כיצד אומר משה לבני ישראל היום הזה השם אלוהיך מצווך, וכי עד אז לא היו מצווים? הרי משה מדבר אל ישראל ארבעים שנה אחרי מעמד הר סיני בו קיבלנו התורה?
אומרת התורה:
{טז} הַיּוֹם הַזֶּה יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
תשובת רש״י:
היום הזה ה' אלהיך מצוך. בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם: (רש"י)
רש״י כאן עונה בדרך חסידית, השם מחדש בכל יום את עולמו, את נשמתנו וכך גם מדריכנו משה רבינו להתייחס לתורה. ואם בכל יום תהיה התורה חדשה בעיננו גם נוכל לעשות את המצוות בכל נפשנו ובכל מאודנו.
הרמב״ן לעומתו הולך בדרך יותר פשטנית וכך מפרש:
היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות. הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצות אשר צוה אותו השם לחדש להם ולכך אמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים כי כבר השלמתי לך הכל והזכיר ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך והלב והנפש כבר פירשתים (לעיל ו ה) (הרמב"ן)
הרמב״ן מבאר כך, כיון שחלק ניכר מהמצוות לא נאמרו לישראל עד כאן, ורק עכשיו הם התוודעו אליהם, לכן נאמר היום הזה ה׳ אלהיך מצווך.
אור החיים הקדוש מבאר שונה:
היום הזה וגו'. וכי היום הוא מצוה והלא כבר צוה בהר סיני, ורש''י ז''ל פירוש בכל יום יהיו בעיניך חדשים. ונראה שכונת הכתוב היא על זה הדרך לפי שכל התורה צוה אותה ה' בהר סיני בין דברים שיש בהם קום עשה באותו זמן בין דברים שאינם בקום עשה אלא לאחר זמן כאותם האמורים בפרשה זאת בכורים ומעשרות שאינם נוהגים אלא בארץ, וצוה ה' אותם הגם שלא היה זמנם מטעם כדי ללמוד אותם ולקבל שכר על קבלתם, ואמר להם משה כי הן היום מצוה אותם לעשות החוקים האלה שהם בכורים ומעשרות שעד היום נצטוו ללמוד דיניהם לבד והיום הזה מצוה אותם לעשות כי הגיעו לארץ, ותיבת היום לאו דוקא אלא זכר זמן המוכן בשם היום הזה: (אור החיים)
אם כן הדגש בפסוק לפרוש אור החיים הינו לעשות, אמנם בני ישראל צוו על המצוות מקודם, אבל חלק ניכר מהמצוות היו עד כאן רק בתאוריה, ועכשיו שהגיעו לארץ הם הצטוו גם לעשותם.
אם נצרף להסבר אור החיים את שיטת הרמב״ן הסובר שבאמת כל המצוות תלויות בארץ, וקיומן בחו״ל הינו רק בתור הציבי לך ציונים- יוצא שביום כניסת בנ״י לארץ כל המצוות נעשו חדשות לגביהם, וכן כל יהודי שעולה לארץ זוכה להתחדש בכניסתו לארץ בכל המצוות בדומה לנער ביום שנכנס לעול המצוות.
ואילו לספורנו הסבר שונה לגמרי:
היום הזה. שאתה נכנס עמו לברית. הנה ענין הברית הוא שהאל ית' מצוך לעשות את החוקים והמשפטים לטוב לך ואתה מקבל עליך לשמרם: בכל לבבך. שתכיר בלי שום ספק שראוי לעשות רצונו: ובכל נפשך. שלא יניא אותך כח מתאוה בהיותך מכיר מעלת מי שצוה ותועלת מצותיו ובזה: (ספורנו)
לפי הסברו אמנם כבר צווינו מקדמת דנא במצוות התורה, אבל כיון שמשה רבינו כרת ברית מחודשת בין בני ישראל לקב״ה בערבות מואב טרם מותו. ענינה של הברית הוא התחייבות מחודשת לקיום מצוות השם.
ונראה לומר ע״פ דבריו, שדוקא כאן לאחר ששמעו בני ישראל את כל מצוות התורה, הם כבר יודעים על מה הם חותמים, ולכן המשקל של קבלת המצוות גדול יותר.
בברכה בעז מלט