האדם אחראי על מעשיו- אנו מבינים ושמחים בזה. כי השם מחשיב אותנו ומאמין בנו.
השם לא וותרן- אנו גם מבינים, אחרת העולם ככלל ואנו בפרט לא יגיע לייעודו.
השם אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד- אנו גם מבינים, הוא לא רוצה לוותר לנו אבל הוא רוצב שנצליח ומוכן להתאזר בסבלנות איתנו. גם מוכן לסלוח לנו בראותו ששבנו מדרכינו הרעים, וכבר התחלנו חיים חדשים.
אבל כיצד יכול כהן גדול בעבודת יום הכיפורים לפני ולפנים לבטל ולכפר על חטאי היחידים? אמנם על חטאים חמורים לא די בעבודת כה״ג ויש צורך גם בתשובת היחיד, אבל כיצד זה שאדם אחד גדול ככל שיהיה מסדר את העניינים לכל ההמונים? ובמה זה שונה מאמונת הנוצרים הסבורים שהשם מוותר גם לאינם שבים בתשובה?
לכן חייבים לומר שאם הכהן הגדול אכן הועיל וכיפר לחטאי היחיד , הרי שהיחיד באמת השתנה ונהיה אדם אחר משהיה, ולכן אין זה ויתור הפסול אלה תשובה באמת.
רק שנשאר להבין מה הצדק ומה הדרך שיכול הכהן לתקן ולרומם את האזרח הפרטי? היום קוראים לזה הפעלת שליטה מרחוק.
יש ברב קוק שתי התייחסויות מעניינות מאוד לנושא, במבט ראשון הן נראות כסותרות זו את זו:
1. הרב אומר ״ כל העוונות עיקר עונשם הוא מפני שהאדם אינו פרטי כי אם משותף אל הקבוץ והכלל, והחטא פועל לרעה על הכלל, על הסביבה והקיבוץ והמציאות בכללה...״ (עין איה ברכות נח, א)
על פי זה אפשר להבין את כוח הפעולה של הכהן הגדול הפועל מכח כלל הצבור וכך גם מרומם את הכלל בשליחותו- עכשיו שהכלל התרומם והתקדש כבר יש פחות סיבה לענישת היחיד על חטאו.
2. הרב קוק אומר ״...היצר- המביא את החטא שהוא בא מכוח הפרודי, שבאחדות הכללית אין אפשרות של חטא, והוא מלאך המות- שהפירוד מביא גם את הפירוד הגדול הזה, את המוות. ( בשמן רענן ח״א עמ׳ רטז)
כאן הרב מקטלג את החטא עם הפרטיות הנפרדת מהכלל. נמצא שבעצם ההתקהלות וההתאחדות של ישראל סביב עבודת הכהנים בבית המקדש כבר מרוממת את היחידים ומשחררת אותם מהחיבוק של היצר הרע.
אם נשקלל יחדיו שני מקורות אלו ברב. נאמר שהחטאים שייכים בעיקר לפרטים ולא לצבור, וחומרתם נמדדת בהשפעתם על הצבור.
לעומת זאת התשובה באה בעיקר מכוח האחדות שבכלל וגודל השפעתה נמדדת בעיקר בהשפעתה על היחידים וחיבורם יותר אל הכלל.
זהו שנאמר שכוחנו באחדותנו. חתימה טובה לכולם.
בברכה בעז מלט