התקופה- ראשית ימי הבית השני. לפני כ2400 שנה.

הדמויות המרכזיות- עזרא הסופר יחד עם נחמיה מנהיגים את היהודים שארית הפליטה השבים לציון מהגולה. מסופר בספר נחמיה תיאור על חג הסוכות המיוחד שנחוג בימיהם כמו שלא תואר בכל התנ״ך כולו:

{יג}  וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: 

{יד}  וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: {טו}  וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב: (פ) 

{טז}  וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱ-לֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם: {יז}  וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד: 

מהפסוקים עולה תמונה לפיה חלקים גדולים מהעם היו דומה למה שנקרא היום חילונים. הם הופתעו לגלות ולשמוע שיש דבר כזה חג סוכות. וכששמעו על החג ומצוותו הם הלכו ליערות ולהרים וקצצו ענפים לסכך ולארבעת המינים ועשו חג סוכות שכמוהו לא היה מימות ישוע בן נון, ותהי שמחה גדולה מאוד. 

השאלה כיצד יתכן שכל ימי הבית הראשון לא היה חג סוכות כמוהו, בממלכת דוד ושלמה או בזמן חזקיהו המלך בטח קיימו את מצוות התורה בהידור? וכיצד יתכן שהם לא הכירו את מצות הסוכה?

ולמה יהושע בן נון נקרא כאן ישוע, היכן נעלמה ההא שלו?

רבי יהודה הלוי מבאר שבודאי שהיו יהודים שידעו את התורה וקיימו את מצוות הסוכות גם קודם, אבל ההמון לא ידע. 

 רלב"ג מפרש כך:

 כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל. ר''ל להיות לב כל הבאים שם טוב עם ה' ולקרוא יום ביום בספר תורת האלהים וידמה שכן עשו בימי יהושע בן נון לקרוא גם כן בספר תורת האלהים. או יהיה שבאמרו כי לא עשו כן לעשות הסוכות ולב כלם לה' : (רלב"ג)

יוצא מדבריו שאמנם חג הסוכות נחוג במשך הדורות אבל לא באותה התלהבות ושמחה והשלמה עם השם.

כנראה שכמו בזמן יהושע בין נון היתה חדות ראשוניות מיוחדת. כי בזמן נדודי המדבר הם גרו בסוכות דרך קבע ולא היתה בזה התרגשות מיוחדת. לאחר הכניסה לארץ ובניית בתים לעצמם פתאום מצות הישיבה בסוכה נהייתה מיוחדת ומלהיבה. וכך גם וביתר שאת היה בימי עזרא ונחמיה העם חזר לחיים לאומיים בארץ וגם חזר להתחבר לתורה. 

התלמוד הבבלי (ערכין לב) מביא סיבה נוספת לשמחה המיוחדת שהייתה באותו חג סוכות, באותה תקופה התפללו עזרא ובית דינו על ביטול יצר עבודה זרה. בכוח תפילתם הם זכו לבטל יצר זה. אכן מאז והילך עם ישראל נגמל מיצר רע זה. ממילא עוצמת חג הסוכות עלתה שחקים. כל ישראל החלו חוסים רק בצל השם יתברך ללא מחסומים ובלבולים. וזו גם הסיבה אומרת הגמרא שיהושע בו נון מוזכר בלי הא, כי יש הקפדה מסוימת עליו שהוא לא התפלל על יצר עבודה זרה שיתבטל. 

הסבר אחר שהביא המלבים, עד עזרא נמנעו האנשים מלעשות סוכות ברשות הרבים, רק מי שהייתה לו חצר או גג בירושלים עשה סוכה. ממילא רבים נמנעו מהמצווה היקרה הזו. ובא עזרא ותיקן שיהיה מותר לבנות סוכות גם ברשות הרבים, בעקבות זאת התופעה של הסוכות בחג התחזקה מאוד, וכל עולי הרגל יכלו לבנות לעצמם סוכות.

לסיכום: החזרה לארץ, החזרה בתשובה לקיום מצוות התורה, ומתן פתרונות מעשיים לכל העולים הביאו לפריחה של הסוכות בגיל ובשמחה. 

שנזכה כולנו לחסות בצל השכינה, לשבת בסוכת עור הלוויתן, לראות בתקומת סוכת דוד הנפולה, ובגאולה השלמה. 

בברכה בעז מלט