בס"ד                             כ"ח חשון התשע"ה

התסכול הגדול שעובר כיום על החברה הישראלית הוא שאיננו רואים שום פתרון באופק לצרה הביטחונית שאנו נתונים בה. 

חצי נחמה או נחמת טיפשים שגם אירופה ושאר העולם המערבי נמצאים באותה צרה. 

ערביי מזרח ירושלים הינם אזרחי ישראל(אלה שהלכו לקחת תעודות זהות) מסתובבים עם תעודות כחולות. וממילא יכולים ללכת לכל מקום שרוצים. ואנשי הביטחון במקום לדאוג לביטחון מודיעים לנו שאין דרך למנוע את המפגע הבודד שקם בבוקר והחליט היום להרוג יהודים. 

אמנם כבר כאן יש שקר כי רוב המחבלים דוקא לא הסתירו מקודם את דעותיהם וחלקם כבר ישבו בכלא על פשעים לאומניים. והם גם נהנים מרוח גבית של ההנהגה הפלסטינית ומתמיכה כספית למשפחות המחבלים לאחר מותם. 

או אז טורחים אבירי השלום להבהיר שאתה לא יכול סתם להגביל את אורח חייהם רק בגלל דעותיהם וכו׳. 

אבל השקר הגדול שאנו משקרים את עצמנו הוא זה-שקר הדמוקרטיה!

ואיני מדבר כלל על שיטת ניהול מדינה הנקראת דמוקרטיה אלה על אלילות הדמוקרטיה.

נשאל כך: מדוע ערביי מזרח ירושלים לא משרתים בצבא?

 כאן ברוך השם ברור לנו שיש בעיית נאמנות. ואיננו יכולים לתת בידם נשק ותפקיד בטחוני. וזה דמוקרטי? לא, אבל זה קיומי!

רגע אז למה אנו נותנים להם את הזכות לבחור ולהיבחר?

אני שואל , מה יותר מסוכן לביטחון המדינה חייל כזה או חבר כנסת כזה?

האם בשאלות ביטחוניות העולות על שולחן הכנסת, כגון יציאה למלחמה, דרכי טיפול בטרור וכדו', למישהו יש ספק אם הצבעתם נובעת משיקולי טובת המדינה?

תראה זה לא כל כך נורא כי את ההחלטות המשמעותיות אנו דואגים להעביר לפורום שאין בו ערבים. אז קודם כל גם זה לא עונה להגדרת דמוקרטי. לפי פרשנות אנשי החלום.  חוץ מזה שפעמים רבות האצבע שלהם הכריעה לכאן או לכאן. 

אני חושב שכל בר דעת ישר יודה לי שהשרות בכנסת הינו לאין ארוך יותר משמעותי מהשרות בצבא. אבל אנו תקועים עם האליל הזה ואומרים שאי אפשר לאסור עליהם לבחור ולהיבחר. 

ומה עם כל אותם העובדים בבתי החולים האם הסיוג הביטחוני שלהם השתפר במשך שנות הלימודים האקדמיים? האם להיות רופא אח וכדו׳ פחות מסוכן למדינה מחייל? ומה עם נהגי האוטובוס? ...גזען, פשיסט...

לא ולא רק פשוט אמיתי. 

לדבר סרה על חברי דאעש, אל-קאידה, חמאס, חיזבאללה אפשר חופשי. אבל על אלו שגרים פה אסור לומר את האמת כי זה לא דמוקרטי. 

אני מציע לבצע תיקון יותר אמיתי מוסרי ובטחוני בדיסק שלנו. אנו ניתן אזרחות מלאה במדינה רק למי שגם מקבל על עצמו נאמנות מלאה למדינה. ונשלול את אזרחותם לא רק של משפחות הטרוריסטים, אלה של כל מי שרוקד על דם ההרוגים. שמכריז שרוצה בכיליוננו וכדו'. ערכי חופש הביטוי חייבים להיעצר היכן שהוא מנוצל לפגוע בביטחונה של המדינה. 

ישראל צריכה להגדיר מצב ביניים לאותם שככלל אין את הסיוג הביטחוני. לערביי מזרח ירושלים לדוגמא. אנו ניתן להם כרטיס ירוק- תעודת גר תושב. הזכויות האזרחיות שלהם לא יפגעו כל זמן שהם לא יפעלו נגד המדינה. אבל ללא זכות לבחור ולהיבחר וללא זכות לעבוד במשרות מסוימות. 

התסביך הדמוקרטי גם הביא אותנו להתכחש לערך העבודה העברית, למצות "וחי אחיך עמך". למעשה כמעט כל האוכלוסייה כן חיה בהכרה זו. אנשים יתנו עבודה קודם כל לקרובי המשפחה, השכנים ובני עמם. כי מבינים שזה נכון. אבל בתקשורת הס מלהזכיר. רבותי קצת התבלבלנו, אם אני מפרנס את אחי אינני פשיסט בגלל זה. אנו אוהבים את כל הבריאה הנפלאה ויותר מזה את בני האדם- נזר הבריאה. עוד יותר את בני עמנו- העם הנבחר, ויותר את בני משפחתנו. זו התייחסות בריאה.

צריך להבדיל בין לאומנות הבנויה על שנאת זרים ללאומנות הבנויה על דרגות שונות של אהבה. 

ברור שהצעתי אינה תואמת את עקרונות הדמוקרטיה כפי שמפורשות על ידי הבג״ץ וחלק נכבד מהתקשורת. אבל היא יותר מוסרית מהם. למה ילדים לא בוחרים לכנסת, הם לא בני אדם? ולמה עוד כל מיני זכויות לא ניתנות להם? כי אנו מבינים שהם לא מספיק אחראיים. וכן מצומצמות זכויותיהם של בעלי הפרעות נפשיות אם החברה רואה בהם גורם סיכון. 

זאת אומרת שנכון להעניק זכויות במדינה לאוכלוסייה בהתאם למידת אחריותה בגרותה ונאמנותה למדינה. זה עובד כך גם היום עד שמגיעים לדון באותם ערבים החפצים בכיליוננו. 

בברכה בעז מלט