בס"ד                             ו' טבת התשע"ה

 nובא בפרשת ויגש:

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: {ב} וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה: {ג} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: {ד} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה: {ה} וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱל-ֹהִים לִפְנֵיכֶם:(בראשית מה,א)

ראשית יש להבין כיצד יוסף אומר להוציא כל איש מעליו ומיד אחר כך וישמעו מצרים?

נראה שיוסף ידע שהמצרים ישימו אזנם לכותל וישמעו, אבל רצה למנוע מאחיו את הבושה מהמצרים וזה הצליח בידו. ועוד יש לומר שלכך מיד לאחר התוודעותו לאחיו הוא קורא להם שייגשו אליו, ואת דבריו:

אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה - שמעו רק אחיו ולא המטים אזנם לכותל. יוצא שהמצרים שמעו מה שיש להם לשמוע שבאו אחי יוסף למצרים. והאחים שמעו מה שיש להם לשמוע. 

אבל למה יוסף מזכיר לאחיו את מכירתו אם כל רצונו להביא שלום למשפחה? תעזוב את העבר ותפתח דף חדש, למה אתה פותח את הפצעים מחדש?

אדרבה השלום לא יהא מושג בבריחה מהעבר, מהאמת והצדק. יוסף בחר לעשות עבודה יסודית שבעקבותיה יוכלו האחים לסלוח לעצמם ולשמוח בחלקם. 

אתם מכרתם אותי לעבד- זה נתון היסטורי! 

אבל גם כשמכרתם אותי הייתי אחיכם. מפרש אור החיים הקדוש מתנהג עמכם במידת האחוה... אפילו בזמן המכר לא קהתה עין האחווה ממני. 

ונראה שיוסף מתקדם איתם בשני שלבים. בתחילה אומר מכרתם אותי אבל למחיה שלחני אלוהים לפניכם. ובשלב הבא אומר להם:

ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלוהים, וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים. 

יוסף מלמדנו פרק חשוב בהשגחת השם בעולם. יש לאדם בחירה והיא יכולה גם להיות שלילית, ואפילו כך הוא עובד בשליחות השם יתברך, אמנם מגלגלים חובה לידי חייב והבוחר בדרך שלילית אפילו ששליח השם הוא עוונו ישא. שלב ב- כאן אנו רואים שיצא זכות ולא חובה שבאמצעות מכירה זו הגעתי למצרים להיות מושל בה. ועכשיו ביכולתי להחיות את כל המשפחה. ואם זו לא חובה אלה זכות, גם אתם זכאים שהתגלגלה זכות על ידיכם וזהו שאומר להם ״לא אתם שלחתם אותי הנה״, אפשר עוד לומר מכיוון שאחי יוסף עמדו בניסיון ומסרו את נפשם על בנימין ממילא תשובתם התקבלה במרום. כוחה המופלא של התשובה שהיא מאירה באור חדש את מעשי העבר וממתיקה אותם. 

הסבר הכלי יקר:

כי למחיה שלחני א-להים, כי רואה אני שנתגלגל הדבר שבאתי בין שטופי זימה וקרה לי מקרה באשת פוטיפר שכבשתי את יצרי ועי"ז זכיתי להיות רועה ישראל זן ומפרנס, כמ"ש (בראשית מט.כד) ותשב באיתן קשתו וגו' משם רועה אבן ישראל ורז"ל הסכימו לזה שאמרו (סוטה ד:) כל הבא על אשת איש לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא כו', ואילו לא הייתי בין שטופי זימה אולי היה נבחר איש אחר לתיקון שני הרעב, אבל מאחר שנזדמן לי שנמכרתי לעם שטופי זימה לא זכה שום אחד מהן לתקן הרעב כ"א אני, ואם כן המכירה הנה למצרים גרמה לי כי למחיה שלחני א-להים לפניכם. 

מה בא יוסף לומר לאחיו בדבריו: וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה...?

נראה שבא יוסף לטפל בשני נטיות נפש העלולות לצוץ במצבים מעין אלה:

העצבות מחד והכעס מאידך. העצבות כאן כמובן על מעשה המכירה כמו שהם כבר העידו על עצמם. לכן אומר להם אל תעצבו כי כבר הושג מבוקשכם, הנה נמצאה האבידה, אני חזרתי לחיק המשפחה. 

ויש שהיצר מושך האדם אל הכעס והוא שייך למידת הגאוה. ומה שייכת כאן הגאווה?

אומר אור החיים שהאחים מכרו את יוסף מפני חלומותיו. רצו בזה למנוע את התקיימותם. והנה הם רואים שדווקא מעשיהם הביאו להתגשמות החלומות והשתחוויתם ליוסף, ודבר זה יסובב הכעס , כאדם שבא לתקן דבר ונמצא מקלקל, וייחר אפו על אשר גרם לעצמו. לזה ענה להם יוסף אדרבה מעשיהם גרמו להם טובה גדולה כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם. בעצם יוסף כאן מגלה להם שחלומותיו שהיו נראים להם כשליליים היו חלומות טובים. וכך משמע שהבינם יוסף מראשיתם ולא כחלומות השתררות וגאווה כמו שהבינום אחיו. 

נראה שמה שאומר כאן יוסף לאחיו זה גם מה שאמר לעצמו בכל אותם שנים שסבל במצרים. כך הוא חיזק את עצמו וכך גם את אחיו. 

וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם.

בברכה בעז מלט