בפרשת בא השם מודיע למשה שבחצות הלילה יביא על המצרים את מכת בכורות, ואילו משה מודיע לפרעה:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם: 

השאלה היא מדוע משה משנה מבחצות לכחצות?

רש״י מביא שני הסברים לשאלה:

  ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה. כהחלק הלילה, כחצות כמו כעלות (שופטים יג, כ.), בחרות אפם בנו (תהלים קכד, ג.), זהו פשוטו לישבו על אופניו, שאין חצות שם דבר  של חצי.

 ורבותינו דרשו, כמו כבחצות הלילה, ואמרו שאמר משה כחצות, דמשמע סמוך לו  או לפניו או לאחריו, ולא אמר בחצות, שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו, משה בדאי הוא (ברכות ד.), אבל הקב"ה יודע עתיו ורגעיו, אמר בחצות: (ע״כ רש"י)

תשובה ראשונה של רש״י כחצות- אין פרושו בערך בחצות, וגם לא שעה מסוימת אלה פרוש חצות חילוק הלילה, חציית הלילה לשנים. 

תשובה שניה שמביא מובאת בתלמוד במסכת ברכות שכונתו אכן היתה לומר בערך בחצות הלילה בגלל שבני האדם לא יודעים לחשב בדיוק את זמן חצות ויבואו אצטגנני פרעה ויאמרו שמשה בדאי. 

אמנם צריך לעיין מה אכפת לנו אם כל בכורי מצרים היו מתים דקה לפני או אחרי? האם חרטומי מצרים יבואו בטענה כזו אחרי שאין בית שאין בו מת?

התשובה היא שנכון שגודל המכה לא משתנה בכך שקרתה רגע קודם או אחר כך, אבל אם נבין שהמכות הינן קורס להכרת השם התשובה שונה. הגעת המכה ברגע מדויק בזמן באה ללמד שהשם שולט בזמן ובמקום שליטה מלאה. ולכן גם המכה באה בגילוי שם הוי״ה, שם המורה על כך שהשם הוא היה, הוה ויהיה ומהוה כל יצור. 

המגבלה שמביא רש״י לחשב את חצות הלילה הינה יותר עמוקה משנדמה לנו. אין זו רק מגבלת מכשירי המדידה לזמן ואפילו לא רק מגבלת כל מכשיר מדידה שהוא שיש לנו. אלה מגבלה שאומרת שכל תפיסה שלנו היא תמיד בערך. אין אנו תופסים דבר בדיוק. 

המגבלה הינה גם בחוית ההוה באשר כל נוכח חוה את ההוה בחושיו ברגע הגעת השדרים/ גלים לעיניו או אזניו וכדו׳ ולא באמת בזמן התרחשותם. לכן אין שני אנשים שיחוו אותה חויה בזמן אחד. 

ויותר מזה ידוע ומוסכם שההוה לא תופס כל משך זמן שהוא, ללא תלות במכשירי המדידה. מעניין שהיום קוראים לו זמן אמת או באנגלית real time ולכאורה מה אמיתי בו שהרי בלתי נתפס הוא. אמנם עיקר מעלתנו בהיותנו בעלי חופש בחירה ופעולה, וזמן פעולתנו הינו רק בהוה למרות קושי תפיסתו. 

נחזור לעניננו, ה׳ עבר בארץ מצרים בחצות הלילה ומתוך כך מת כל בכור גוי בארץ מצרים, והתקדש כל בכור בבני ישראל.

כמה זמן לקחה פעולה זו?

לא לקחה זמן! שהרי נעשתה בחצות הלילה, וחצות לילה לא תופס משך זמן. 

יוצא ששני הסברי רש״י פתרון אחד להם, כיון שאין חצות לילה איזו יחידת זמן, אין החרטומים יכולים להבין המושג בחצות, אבל יכולים לתפוס חציית הלילה לשנים. 

אולם אצל הקב"ה שהינו מעל לזמן ואין לו גם צורך במשך זמן לביצוע פעולה אפשרי שיעבור בחצות הלילה בכל מצרים ובדיוק אז יכה כל בכור במצרים.

יוצא שגם המצרים וגם ישראל חוו פגישה מיוחדת מאוד באותו חצות לילה עם מי שהיה הוה ויהיה ומהוה כל יצור. לכולם היתה זו התעלות עצומה, למצרים ההתעלות הביאה למות הבכורים, ואילו לישראל התעלות שהביאה להופעת קדושת הבכורים, ואירוסין של עם ישראל כולו ככלה עם הקב"ה.

בברכה בעז מלט