מה רומזת לנו התורה בתוך ספור אמה העבריה? נאמר בפרשת משפטים:

{ז} וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים: {ח} אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר (לא) לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ: {ט} וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ: {י} אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע: {יא} וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף: 

טוב, בדור שלנו קשה לנו לשמוע פסוקים אלו. איזה אדם מוכר את ביתו לאמה? אשרינו שנגמלנו ממוסד העבדות. 

אבל לפני שאנו ממהרים לשפוט, שומה עלינו להבין את העניין יותר לעומק. המדובר כאן הינו על אבא שאין לו איך לפרנס את ביתו, ומכירת ביתו לאמה עם כל הצמרמורת שבדבר היא היתה בעצם סוג של נישואין מוקדמים ושל הצלת נפשות. עכשיו יש מישהו שקיבל על עצמו לפרנסה ולהאכילה, מה שאביה לא יכל לעשות.  אם רוצה הקונה לקחתה לאישה כמשפט הבנות יעשה לה- כמשפט הבנות הנשואות קרי מעמדה לא נופל מאישה אחרת בת חורין ולא נשאר לה זכר מאותה עבדות. ואם שלוש אלה לא יעשה לה- לא לקחה לאשה לעצמו ולא לבנו וגם לא נמצא בידה כסף לפדות עצמה- ויצאה חינם אין כסף. עד כאן הפשט

ועל דרך הרמז בפרוש אור החיים:

איש- זה הקב״ה כמו שנאמר ה׳ איש מלחמה. 

ביתו- זו כנסת ישראל. 

מכירתה- ענין הגלות. 

אם רעה בעיני אדוניה- זו הסיבה שנמכרה לעבדות ויצאה לגלות. 

וכן במשך הגלות עודנה במדרגת רשע ולכן עוד לא נושענו. אבל לא ראוי שימכרה לעם נוכרי , אפילו שבגלות הגויים מתעללים בה ובועלים אותה אין להם דין נישואין. ואין הקשר והערבוב עם הגויים מתאימים לה.

ואם לבנו יעדנה- כנסת ישראל מיועדת לבנו ולא לשאר העולם. ואולי רומז להנהגה עקיפה באמצעות מלאך שבה מנהיגנו בגלות, בשונה מהנהגת השם בארץ ישראל שהיא ישירה.  

אם אחרת יקח לו- בהיותנו בגלות השם לוקח לו כביכול אישה אחרת, קרי בזמן הגלות  השם משפיע את השפע לעולם בצינור אחר ולא דרך עמ״י. וכעין זה מצאנו בגמרא במשל לבעל הבית ששורו נפצע ובלית ברירה לקח לו סוס במקומו לעבודה, עד שהשור החלים ממחלתו. ( סנהדרין צח)

״כמשפט הבנות״- אלו שאר אומות העולם. והטענה שלפחות לא יגרע היחס לכ״י בגלות מהיחס לשאר האומות המקבלות חיותן מאת ה׳.

״שארה  כסותה ועונתה לא יגרע״-שארה- אלו מזונותיה, כסותה- כמשמעו, ועונתה- שיהא השם עונה לכנסת ישראל בעת צרתה. 

ואם שלוש אלה לא יעשה לה-אם חלילה מצב האומה בגלות גרוע ואין בידה לא תורה לא מצוות ולא ציפייה לגאולה. 

ויצאה חינם אין כסף-ייסוריה יספיקו לפדיונה וגאולתה מהגלות. לצערנו היום אנו יודעים בדיוק על מה דיברו כאן חכמינו. 

ויתכן שרומז כאן למסלולי היציאה האפשריים מן הגלות. לבנו יעדנה- גאולה הבאה בזכות מעשינו הטובים. ואז משפט הבנות- אלו בנות ירושלים. ואם אחרת ייקח- זו גאולה של עני ורוכב על חמור. ואפילו בגאולה מסוג בעיתה אפשר שתוכל האמה- האומה לפדות עצמה ולצאת מוקדם יותר לחרות. 

על פי הרב ייבא סבא בזהר:

איש- הקב״ה

ביתו- זו הנשמה שמכרה לגוף להשתעבד לו כאמה. 

לא תצא כצאת העבדים- הישמרו לכם שלא ללכלך את הנשמה בטינופי העולם הזה. 

אם רעה בעיני אדוניה-אם האדם עשה עבירות ובשל כך היא עכשיו רעה בעיני ה׳. ואשר לא יעדה- שלא קישט אותה בלבושים יפים. 

אזי הקב״ה בא לפדותה מגוף זה ולגלגלה לגוף אחר. 

אבל לא יבוא למכרה לעם נכרי[ב1]  חלילה דהיינו לס״א. למה כי הנשמה עמדה על הר סיני והתקדשה להשם. 

שארה כסותה ועונתה לא יגרע- כשהאדם מברך על האוכל שאוכל ומזין את גופו, מברכתו ניזונת הנשמה זהו שארה. וכשמתנהג במידות טובות ונאות מלביש אותה בכסותה. ובעמדו בתפילה לפני המלך נותן לה את עונתה. 

ואם שלוש אלה לא יעשה לה ויצאה חינם אין כסף- לא הרוויחה כלום מהתגלגלותה לעולם הזה. 

בברכה בעז מלט