בס"ד עש"ק פרשת צו התשע"ה
נאמר בפרשת צו:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ: {כד} וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ: {כה} כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַי-ה-וָ-ה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ: {כו} וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה: {כז} כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ:( ויקרא ז, כג-כז)
באה התורה ואסרה עלינו אכילת כל חלב וכל דם. החלב הינו שומן החיה הנבדל משאר האיברים וצבעו חלבי. מצאנו כאן איסור אכילה של החלקים עם הצבעים הכי מנוגדים בבשר החיות, הדם האדום מחד והחלב הלבן מאידך.
בהבנת טעם איסור זה עסקו חז״ל רבות.
מהפסוקים דלעיל משמע שאסור לנו לאכול אותם כי הם עולים לקרבן לפני ה׳, אלו החלקים היותר עליונים בחיות ולנו אין בעצם יכולת לעשות איתם עבודה, להכיל אותם ולאכול אותם. רק להקריב אותם לקרבן. למה הדם נאסר קל להבין, כי אנו רואים בו את החלק היותר חיוני בחיות החיות. החלב גם כן הינו מאוד מרוכז ובעצם משמש כמאגר האנרגיה של החיות.
ויש שראו באיסור זה שריד לאיסור ההיסטורי של אכילת בשר, שהאנושות נאסרה בו בראשיתה עד לדור המבול. מאז התיר השם את בשר החיות, אך באה התורה ואסרה לנו לאכול את החלקים היותר חייתיים בבהמות, כדי להשאיר זכר לאיסור הבשר המקורי. אמנם התר אכילת הבשר מורה על עליונות האדם על החיות ועל זכותו להשתמש בהם לצרכיו. אין זה פשע לאכול בשר וגם אין זה פשע לנסות תרופות על בעל״ח אם בכך ינצלו חיים של אנשים, זו דרכה של תורה, כשם שמוסרי להילחם באויבים. אמנם המגמה המוסרית של העולם להתעלות חזרה לצמחונות המקורית.
הציפיה המוסרית מהאדם ע״פ התורה להימנע מהשחתה של חיים בעולם ללא צורך, אפילו חיים של צמחים.
ויש מהמפרשים שהדגישו באיסור החלב והדם את ההשפעות השליליות שלהם לנפש האדם, וכך הרמב״ם שהיה כידוע גם רופא דגול מבאר את עניינם. החלב השפעתו שלילית בהיותו שומן מן החי עתיר כולסטרול. על נזקי הדם אולי הרפואה פחות עמדה, אבל ניכרת השפעתו המזיקה לנפש גרימתו לאכזריות וכדו׳.
ונראה שכל ההסברים הללו מתחברים יחדיו, בורא העולם סידר את המציאות כך שיש התאמה בין המבט הבריא למוסרי ולמחשבתי.
בברכה בעז מלט