מצה מרור ופסח. פסח מצה ומרור. מרור מצה ופסח. 

בס"ד                                         ערב פסח התשע"ה

אנו מצטטים בליל הסדר את דברי ר׳ גמליאל:

רבן גמליאל היה אומר- כל שלא אמר שלושה אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן:

פסח, מצה ומרור. 

אחר כך כשאנו ניגשים למעשה אנו קודם מברכים ואוכלים את המצה, אחריה את המרור ובסוף את הפסח( היום איננו אוכלים אותו, אבל לזכרו אוכלים את האפיקומן).

ואילו הסדר הכרונולוגי ההיסטורי בודאי היה שונה משתי הגרסאות שהרי המרור העוסק בשעבוד שהיה במצרים הוא הראשון לפני המצה והפסח. מה פשר שינויי הסדר הללו ועוד בליל שנקרא ליל הסדר? זהו הסדר ?

הבה ונראה שיש כאן סדר מדויק להפליא:

הסדר ההיסטורי, סדר התרחשות הדברים בעולם הזה, הינו סדר שבו קליפות קודמות לפרי, שבו אמצעים קודמים למטרות. וזהו סוף מעשה במחשבה תחילה. ברור לנו שהשעבוד במצרים היה אמצעי ולא מטרה כמו כל הצרות והקשיים בחיים. מטרת ביניים שיצאה מהשעבוד היתה שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, כמו גוש בצק שלשים אותו ללא הרף ולא נותנים לו רגע מנוחה. לעומת המרור- המצה מבטאת את ההוה, שהוא כהרף עין. על ידי המרור עם ישראל נשאר ענו ובן חורין מהשעבוד לאגו וכדו׳. המטרה העיקרית לכל זה היתה התגלות השם בעולם, חיבור עולם הרגע לנצח. המלכת השם למלך על כל הארץ, הדבקות בהשם. פסח מגלה את השם בעולם, זו המטרה הגדולה. פסח רומז על העתיד, פסח=נצח(148).

מכיוון שבשכל אנו מבינים שהפסח הוא המטרה, והוא החשוב מכולם, לכן רבן גמליאל הפך הסדר והקדים אותו ראשון, אחריו באה מטרת המשנה, הענוה של עמ"י המסומלת במצה ובסוף האמצעי שהוא השעבוד והצרות. רבן גמליאל איפו דייק בדבריו אכן זהו הסדר הערכי של הדברים. 

וסדר זה כבר נאמר על ידי השם בתחילת פרשת וארא, שם השם מדבר בראשית על גילוי שם הויה בעולם. שנית על בריתו עם עם ישראל ולבסוף על צרת השעבוד. 

{ב} וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְ-ה-וָ-ה: {ג} וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁ-דָּי וּשְׁמִי יְ-ה-וָ-ה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: {ד} וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ: {ה} וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי:(שמות ו)

ולמה אנו קודם אוכלים את המצה, אחריה המרור ובסוף הפסח? הרי זה לא הסדר הכרונולוגי ואף לא הסדר הערכי?

מאותו הטעם שאנו אומרים בתפילה ה' מֶלֶךְ, ה' מָלַךְ, ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד . אנו קודם כל חווים את ההווה, את הרגע, ובו אנו גם פועלים. בהווה אנו גם מעידים על העבר וגם סוללים את הדרך לעתיד. אם כעת אני ממליך את השם עכשיו למלך אני מכיר שתמיד הוא היה המלך גם אם לא בהכרתי שלי. וכשבהווה אני ממליך אותו אני תורם את חלקי להופעת מלכותו השלמה בעולם- בעתיד כמובן. 

או נאמר בסגנון אחר, אני עכשיו בהווה בוחר כיצד לראות את העבר, כיצד להתייחס אליו. אם אני רואה את הייסורים שעברתי בעיניים נכונות כמו שרוצה רבן גמליאל ללמד אותי. שהכל מושגח ומכוון, כדי שנגיע כולם ביחד וכל אחד לחוד להמלכת השם למלך על כל הארץ, לדבקות באין סוף ב״ה, אזי אני יכול להגיע לפסח. לכן בסדר האכילה אנו אוכלים קודם את המצה- ההווה, אחר כך את המרור-העבר ולבסוף את הפסח- הנצח. 

למעשה זה כל העסק בליל הסדר לעסוק עכשיו בלימוד העבר כדי לזכות לעתיד המשופר. 

בברכת חג פסח כשר ושמח

בעז מלט