בס"ד עש"ק פרשת דברים התשע"ה
בפרשת דברים מזכיר משה רבינו תקציר היסטורי של ימי המדבר. בתוך דבריו מזכיר לנו את קיצור הדרכת שופטי ישראל כפי שצוום:
{טז} וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ:
{יז} לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:
פשט הדברים מובן:
שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם- אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו. ( סנהדרין ז)
וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק-על הדיינים לזכור שמטרת המשפט לחשוף את הצדק הגם שיהיה הפך משפט הסדור. ( אוה״ח)
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט-אזהרה לדיין שלא יהא קשה לזה ורך לזה. (רבינו בחיי)
כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן - שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה. או דינו של עני כדינו של עשיר.
לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ-או מלשון יראה ופחד שלא יפחדו הדיינים מאיש. או מלשון אגירה שלא יאגרו הדיינים את דבריהם וימנעו מלומר את דברם. (רש"י)
הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים- מה כוונת הכתוב?
לדעת רש״י ועוד פרשנים כוונת הכתוב לומר שלמרות שנראה לעין שהדיינים שופטים אנשים באמת הינם שופטים את האלוהים חלילה. מה שאתה נוטל מזה שלא כדין, אתה מזקיקני להחזיר לו, נמצא שהיטת עלי המשפט. יוצא לשיטה זו שתפקיד הדיינים בעצם "לחסוך" בעבודה להשם, כאשר עושים דין צדק אזי פוטרים את השם מלהתערב בנעשה, ואם חלילה מעוותים הדין אזי מטריחים את השם שיצטרך להחזיר לזה שהפסיד את כספו.
לעומת זאת לדעת הרמב״ן כוונת הכתוב לומר שהדיינים הינם נציגי האלוהים לעשות בעולם יושר וצדק, ולכן אם מעוותים המשפט- הם חוטאים לאלוהים. וכך כותב הרמב"ן :
וטעם כי המשפט לא-להים הוא. כטעם כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר משפט (דהי"ב יט ו) לומר כי לא-להים לעשות משפט בין יצוריו כי על כן בראם להיות ביניהם יושר וצדק ולהציל גזול מיד עושקו ונתן אתכם במקומו ואם תגורו ותעשו חמס הנה חטאתם לה' כי מעלתם בשליחותו (הרמב"ן)
משיטת הרמב״ן עולה הבדל תהומי ביננו לבין תפיסת המשפט בעולם האתאיסטי. לשיטתם הדיינים מטרתם לפטור סכסוכים בין אנשים- עובדי הצבור הם. ואילו על פי התורה תפקידם לעשות צדק בעולם- והם עובדי השם. לכן השם ישפטם את ימעלו בשליחותו.
שופט שאיננו ירא אלו-הים ולא מתיימר לגלות את משפט האלוהים בארץ ממילא בהכרח גם לא יעשה משפט צדק, כי הצדק דבר מוחלט הוא ואילו בני אדם לא. ואין בעולם עדיין בנמצא ערכי צדק שכלל הצבור מסכים עליהם. וזהו גם שאומר משה רבינו ״ כי יבוא אלי העם לדרוש אלוהים״ מטרתם בבואם לבית הדין לגלות את רצון השם ולא רק להסתדר ביניהם.
וזוהי גם תפילתנו והשיבה שופטינו כבראשונה.
אמנם חשוב להדגיש שהכלים שבהם אמורים הדיינים להשתמש הינם רק מהעולם הזה . אין לדיין אלה מה שעיניו רואות. לא בשמים היא. דייני ישראל לא היו משתמשים בגורלות ומזלות ולא משגיחים באותות ומופתים. הכרעת הדין של הדיינים צריכה להתבסס על ראיות מהעולם הזה.
בברכה בעז מלט
This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.