בס"ד                             ערה"ש התשע"ו

חכמינו במסכת ראש השנה מציינים שתקיעת השופר בראש השנה בתחילה במיושב ואחר כן בעמידה מערבבת את השטן וכך אומרת:

למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן וא''ר יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה מ''ט דלא איערבב שטן( ראש השנה ט״ז)

והוא דבר פלא למה השטן מתבלבל מזה?

ולכאורה משמע להיפך דוקא מצוות שנעשות ברעש מדליקות את השטן ואילו כאשר נעשות בהשקט וביטחה אז הסכנה מיצר הרע פוחתת. וכך נאמר על קבלת לוחות הברית, לוחות ראשונים שניתנו בקולות וברקים וקול השופר הולך וחזק- נשתברו ואילו לוחות הברית השניים ניתנו בשקט ולא השתברו. 

רש״י מבאר כך: כאשר שומע השטן שישראל מחבבין את המצוות- אין לו כוח להשטין. 

רבינו חננאל גם הולך בדרך דומה ומביא שלוש תשובות:

א. על ידי השופר מכוונים את ליבם. 

ב. במצוות השופר ישראל מדקדקין במצוות. 

ג. מחבבין את המצוות. 

ונראה לענ״ד לבאר כך: להסבר ראשון השופר הינו אמצעי העוזר לנו לכוון ליבנו לעבודת השם. התועלת מכך שכאשר ליבנו מכוון כלפי מעלה אין בו מקום ריק שיכנס בו השטן. להסבר שני בעצם מצוות השופר אנו מדקדקים לצאת לכל השיטות והדעות ותוקעין הן במיושב והן במעומד- כאן הכח הסותם טענות השטן הינו דקדוקנו במעשה קיום המצוות. לא רק כוונה טובה אלה אף קיום מדוקדק. 

והסבר שלישי של רבינו חננאל כמו רש״י  שבתקיעת שופר מתגלה שאנו מחבבין המצוות. וכידוע על כל פשעים תכסה אהבה. ובכך אפילו את חלילה חטאנו, אין השטן יכול להשטין כאשר אנו עובדים את השם  מאהבה. 

הרב קוק מבאר שהתקיעות דמיושב שייכות לכל הצבור ואילו התקיעות שאנו תוקעים בתפילת העמידה שייכות ליחידים, ובה כל אחד עומד בתפילה בלחש לבל ישמעו חבריו את דבריו עם השם. ולכן בתקיעות דמיושב העיקר הינו התקיעה הפשוטה, העיקר הינו כוח האחדות. שכולנו נזכה בזכויות של כל אחד ואחד. וכדי שכוח הערבות לא יהיה בעוכרינו שנסבול מחטאי הזולת, לזה באה התרועה להפריד בין הדבקים ולומר שאין העבירות עוברות מאיש לרעהו.

ובזה מתבלבל השטן שאין לו דרך לקטרג לא מכח הצבור ולא מכח היחידים. 

עוד מבאר הרב שתקיעות הראשונות דמיושב מכוונות כנגד המצוות השכליות. ותקיעות דמעומד כנגד השמעיות, אלו שאין ההגיון מזדהה עמם. בראשונות גם אומות העולם שותפים ומריעים ואילו בתקיעות שניות אינם שותפים ורק אנו תוקעים ומריעים להם. ועוד שבהיותנו מריעים על מצוות אלו אנו מגלים שגם המצוות השכליות קיומנו אותן הינו באהבת השם וקיום רצונו ולא מפאת דרישת שכלנו. בזה השטן מתערבב יחד עם הגוים בראותם תמימות עבודת השם שלנו. 

עוד נראה לומר לענ״ד שיש לחלק בין פרסום ורעש בקיום מצות היחיד לבין מצוות הצבור. 

על היחיד נאמר והצנע לכת עם אלוהיך. היחיד צריך להתרחק מפרסום מצוותיו שעלול לגרום לקטרוג. אבל כשהצבור מריע ותוקע אין לשטן יכולת קלקול.

שאלנו ממתן תורה למה לוחות ראשונים נשתברו?

אלה ששם הקולות היו משמים ולא מצד ישראל ולהיפך בלוחות שניים תקעו ישראל בשופר להודיע ולפרסם שעלה משה להר. ולוחות אלה נשארו שלמות.

יהי רצון שתקיעת השופר שלנו תבקע את כל הרקיעים תערבב את השטן ותזכיר אותנו אצל ריבונו של עולם לטובה. שהשם יתקע בשופר גדול לחרותנו במהרה בימינו. שנה טובה

בברכה בעז מלט