בס״ד  עש"ק פרשת האזינו שנת תשוע"ה

משה רבינו מוסר לבני ישראל ביומו האחרון לחייו את הנאום של חייו. בפרשתנו מופיעה שירת האזינו, בה מקפל משה את כל ההיסטוריה לשירה אחת. ובפרשה הבאה והאחרונה הוא יברך את כל שבטי ישראל. 

השירה פותחת כך:

{א}  הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: 

{ב}  יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: 

הפעם ברצוני לעסוק בפסוק השני:

המבנה של השירה הינו כפול אבל אין זו כפילות לשון אלה הקבלה. בפסוק ראשון דיבר משה אל השמים והארץ ומה שהם מסמלים ובפסוק שני הוא ממשיל את דבריו לגשם וטל. 

ויש להתבונן למה מתכוון במטר ולמה בטל?

למה הוא משתמש בלשון יערוף על המטר, לשון בעל משמעות שלילית?

ראשית נעמוד בקצרה על ההבדל בין המטר לטל:

המטר- יורד מן השמים לארץ.  והטל- מתהווה על הארץ. 

המטר- מרווה את האדמה ומחלחל לעומקה. והטל- רק על פני השטח. 

המטר- לעיתים גורם לפגעים ונזקים לבריות. והטל- תמיד הוא בא לברכה. 

והנה אם נראה את פסוק ב' בתור המשך להאזינו, ההקבלה הינה שהשמים מפסוק א' יורידו מטר והארץ תיתן את הטל. לכן יש פרשנים שראו בהם עדים, אם ישראל ישמרו את הברית עם ה׳. יקבלו מהעדים ברכה, ואם חלילה יעברו על הברית יד העדים תהיה בהם ראשונה להענישם. 

הספורנו רואה כאן בדברי משה תפילה שדבריו יהיו לברכה לשומעיו כמו הטל והמטר היורדים לברכה. 

בתלמוד מובאת דעה שהמטר ממשיל כאן את התורה בכללה. 

אמר רב יהודה גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה שנא' {דברים לב-ב} יערף כמטר לקחי ואין לקח אלא תורה שנא' {משלי ד-ב} כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ( תענית ז)

ועוד דרשו מה מטר  זה יורד על האילנות ונותן בהם מטעמים לכל אחד ואחד לפי מה שהוא- כך דברי תורה כולם אחד הם. 

ועוד מובא:

היה ר' בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר {משלי ג-יח} עץ חיים היא למחזיקים בה, ואומר {משלי ג-ח} רפאות תהי לשרך, ואומר {משלי ח-לה} כי מוצאי מצא חיים.

וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה שנאמר {דברים כא-ד} וערפו שם את העגלה בנחל ( תענית ז). 

ואור החיים למד מכאן שכשם שמניעת המטר תסובב מיתה לאדם, כמו כן מניעת התורה תערפנו. ועל פי פרושו ״ אם אין קמח אין תורה״ מתפרש כך: אם ראית שלמישהו אין קמח אין זאת אלה מפני שאין לו תורה.  

יוצא מכאן שהשוואת התורה למטר הינה הן לחיוב והן לשלילה. מחד אי אפשר לעולם בלא התורה והיא המחיה כל. מאידך עיסוק בתורה ממניעים זרים או זניחת התורה עלולים להביא למות. 

אז מה ההבדל לפרוש זה בין הטל לגשם?

הגשם- כנגד תורה שבכתב. והטל- כנגד תורה שבעל פה.( אור החיים)

יוצא לפרוש זה שתורה שבכתב יש בה בצד ברכתה הגדולה גם סכנה בצידה. אפשר לפרשה באופנים שונים, וחלילה גם לפנים שלא כהלכה, ולכן יש להיזהר בה ביותר. לעומת זאת תורה שבעל פה, אפשר תמיד לשאול את הרב ולברר מה כוונתו ולכן יש פחות חשש לטעויות. יוצא שמוטב ללמוד מפי אנשים מאשר מספרים. 

הרב קוק מבאר שיסודה של תורה שבעל פה בקדושה הטבועה באומה. וכשאנו עוסקים בתורה שקיבלנו משמים, היא מעוררת את אותם אותיות חיים הטבועות בנשמתנו ותסיסה הרת עולמים מתהווה. בלימוד תורה- נפגשים שמים וארץ. 

הגשם היורד משמים מעורר את הארץ ומגלה את כוחות החיים שבה, כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: 

יוצא שבלימוד תורה אמיתי יש בבחינת מציאת אבדה. אם כשאתה שומע דבר ואומר בליבך את זה בעצם אני כבר ידעתי בתוך ליבי- זו תורה. יוצא שצריך להבין את הפסוק כך, אם השמים יאזינו לדבר השם, אזי הארץ תשמע. האזנה הינה טכנית והשמיעה כבר מבטאת התחברות. הענווה לשמוע את דבר השם תצמיח אותנו כפי כישרונותינו ותחיינו.  

בברכה בעז מלט