בס"ד ערב סוכות שנת תשוע"ה

השלום הוא בוודאי חלום מקסים. אמנם לא של דאע״ש ועוד כמה ארגונים, אבל המוני אנשים לשלום מייחלים. את תפילת העמידה אנו מסיימים שלוש פעמים ביום בתפילת שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים. 

אבל השאלה היא מה הדרך? אמנם יש רחוב בתל אביב דרך השלום, אבל עד היום דרך השלום הביאה רק למלחמות ולאבדות. 

גם חג הסוכות הבעל״ט מצטייר במסורת ישראל כחג השלום. אנו מתפללים להשם ופרוס עלינו סוכת שלומך, גם שלומית בונה סוכת שלום.

אבל כיצד נשיג שלום בין כל האומות?

איזו קורת גג תוכל לסוכך על כל הבריות?

הנצרות אומרת שיהיה שלום כשכולם יתנצרו והאיסלם - כשיתאסלמו. להבדיל, היהדות לא דורשת שכל העולם יתגיירו. אבל בעולם רבו השיטות כיצד נגיע ליום המיוחל אם בכלל. 

אם נסכם קרוב לששת אלפים שנות ניסיון, אפשר לומר בעדינות שבני האדם טרם מצאו את הנוסחה הגואלת, מה שנחשב מוסרי לאחד נראה כאכזרי לאחר, גם אלילות החילונות הדוגלת באיש באמונתו יחיה, עוד לא מצאה את הנוסחה הגואלת. 

הסיבה לכך פשוטה, כל עוד יהיו אלה בני אדם שיקבעו וינסחו את מגילת השלום תמיד יהיו אנשים אחרים שעליהם יחלקו. 

תורת ישראל אומרת שהדרך הינה אמונת הייחוד. האנושות יכולה להתחבר יחדיו רק כשכולה תכיר שהעולם אחד. ובורא אחד לכולם. הוא הקובע את הערכים ולא איזו קבוצת אנשים. רק נקודת משען מחוץ לעולם יכולה להושיב את כולם סביב לשולחן. 

ציור השלום מתגלה בדמות סוכה ארעית, אשר מקורה בענפים ועשבים. הסוכה אומרת לנו שאם נכיר בארעיותנו על אדמתנו, אם נכיר שאיננו יכולים לברוח ולהתמגן מבוראנו- נשכיל שהדרך לשלום ושלוה עוברת בהכנעה לה' אלוהינו. הענווה וההתבטלות לאין סוף תהיה זו שתחבר את כולנו לבסוף. ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם. 

בברכה בעז מלט

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. ">