בס״ד עש״ק פרשת וישלח שנת תשוע״ה

בפרשתנו אנו פוגשים בסיפור קשה ורב עלילות. 

ראשית הסיפור מתחיל בתאוות שכם בן חמור לדינה בת יעקב. הוא חושק בה ומחפש דרך להשיג אותה. לצורך כך מארגנים לבנות שכם טיול ושלל פעילויות אווטדור בסביבת מחנה יעקב, אשר חונה ממזרח לעיר שכם. דינה יוצאת לראות את הבנות ומצטרפת לפעילות. הבנות מושכות אותה לאט לאט לתוך העיר שכם, ושם כבר היתה הדרך קצרה לשכם לתפוס אותה. וישכב אתה ויענה. אבל הוא לא מסתפק בזה, עכשיו הוא רוצה לשאתה לאישה, לצורך כך חמור אביו יוצא לדבר עם יעקב. יעקב משום כבוד המשפחה מעדיף  לחכות לבניו שיחזרו מן השדה והם ידברו עם שכם, כשמגיעים הבנים מן השדה הם מנהלים בעורמה רבה את המשא ומתן עם חמור. ומה הערמה?

תחילה הם פתחו בדברים קשים נגדו והוכיחו אותו על מעשהו של בנו, בזה דוקא הם השיגו שהוא האמין לכנות דבריהם. אם הם היו מתחילים לדבר רכות הוא בטח היה חושש לתרמית. ואז הם עוברים לדבר לשון רכה ואומרים שלא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה ומסבירים עצמם שלא די שהוא לבדו ימול בשרו אלה צריך שכל עירו ימולו בשרם. הטענה שלהם היתה שאם המילה לא תהפוך לחוקת המקום אזי הילדים שייוולדו לדינה ולשכם יהיו ערלים - וזה חרפה לנו. ועוד טענו שאם רוצים להיות לעם אחד- אי אפשר בלא קיום מצות המילה. ושוב חזרו האחים ודברו קשות ואמרו שאם לא תשמעו אלינו להימול ולקחנו את בתנו והלכנו. לא נשאר במקום אלה ניקחה והלכנו. בדברים אלו לא היתה לשון מאיימת על נקמה אבל כן קצת הקפדה עליו. גם נתנו לו להבין בין השורות שאם כן ימולו אזי יתרצו לשבת יחדיו ולהיות לעם אחד בלי שאמרו זאת. היתה לאחים מטרה נוספת בסיום דבריהם למהר אותו לעשות מעשה באמרם ואם לא תשמעו אלינו...ולקחנו את ביתנו והלכנו. אין לך הרבה זמן להחליט!

שכם אכל את הפיתיון בשלב זה והסיק ששלמים הם אתנו, דוקא הדיבור האסרטיבי והקשוח והתנאים שהציבו לו נתנו לו להרגיש שהבעיה פתירה, והוא יוכל לזכות בנערה. אבל עכשיו יש לו בעיה אחרת כיצד יוכל לשכנע את כל גברי שכם שיעשו ברית, שיחבלו בעצמם בשביל שהוא יוכל לזכות בדינה?

כאן נכנסה עורמת חמור ושכם למשחק בשרות בני יעקב. הם בדברם עם אנשי העיר מעלימים מהסיפור את ענין דינה ומדבריהם נשמע שאת דינה כבר התרצו בני יעקב לתת לשכם לאשה. וכדי לעורר את האינטרס של יושבי עירו וכנראה שגם הם היו להוטים על עריות, ולכן הוא פותח בדבריו ואומר ״את בנותם נקח לנו לנשים״, וגם הוא מדליק  את חמדת הממון ואומר ״מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלא לנו הם, אך נאותה להם וישבו אתנו״.

שכם השיג את הלא יאומן, כל הגברים בשכם עשו ברית בבשרם. 

ואז ביום השלישי למילתם של אנשי שכם. נכנסים שמעון ולוי אחי דינה לשכם והורגים כל זכר. את דינה הם לוקחים עם שלל רב והולכים. 

איפה יעקב היה בכל הסיפור?

בתרמית- יתכן שגם הוא היה שותף, אבל חשב שהמטרה לנצל את החולשה מכריתת המילה להוצאת דינה מן העיר ואולי גם הסכימה דעתו להרוג את שכם עצמו, בלי לפגוע בכל שאר הגברים.

אבל יתכן שהאחים בערמתם ובדיבורם הקשה גם הערימו על אביהם. יעקב חשב בלבו שאנשי שכם בטח לא יסכימו ולא יעשו ברית מילה, ואז יוכלו על פי הדין וההסכם  לקחת את דינה משכם, ללא צורך לפתוח במלחמה.  

יש לזכור שיעקב היה איש תם, וכדברי רש״י לא בקיא לרמות, לכן מסתבר שהוא לא קלט את התרגיל. לעומתו בניו שגדלו בחרן וראו את כל התרגילים שלבן עושה לאביהם, הם פיתחו עורמה ותחבולה. 

נכון להיום גם נשמעים בקרבנו הקולות האלו, קולו של יעקב המחשב את העולם, מה יגידו ואייך יסתכלו עלינו.  ולעומתו קול הבנים- הקול הנובע מהגאווה היהודית, החש את בזיון האומה והשפלתה ולא מוכן להמשיך את השתיקה.

עוד לימוד למדנו שמלחמות עושים בתחבולות, כמוכן כשהמלחמות כשלעצמן מוצדקות. ועוד למדנו שבניגוד לחששותיו של יעקב אבינו, דוקא הושג שקט בטחוני לאחר מעשה הבנים. 

בברכה בעז מלט