בס"ד עש"ק פרשת וישב שנת תשוע"ה

יוסף הצדיק יושב בבור בית הכלא על לא עוול בכפו. ליושבי בית הכלא מצטרפים שני שרי פרעה שחטאו לו, שר המשקים ושר האופים. התורה לא מפרשת את חטאם אמנם חז״ל אומרים שחטאם היה שנמצא זבוב בתוך כוס פרעה, ונמצא צרור בתוך לחמו של פרעה. בוקר אחד רואה אותם יוסף והינם זועפים. הוא שואלם מדוע פניהם רעים היום. הם עונים לו:

ח}  וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו חֲל֣וֹם חָלַ֔מְנוּ וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא לֵֽאלֹהִים֙ פִּתְרֹנִ֔ים סַפְּרוּ-נָ֖א לִֽי: 

{ט}  וַיְסַפֵּ֧ר שַׂר-הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת-חֲלֹמ֖וֹ לְיוֹסֵ֑ף וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בַּֽחֲלוֹמִ֕י וְהִנֵּה-גֶ֖פֶן לְפָנָֽי: 

{י}  וּבַגֶּ֖פֶן שְׁלֹשָׁ֣ה שָֽׂרִיגִ֑ם וְהִ֤וא כְפֹרַ֨חַת֙ עָֽלְתָ֣ה נִצָּ֔הּ הִבְשִׁ֥ילוּ אַשְׁכְּלֹתֶ֖יהָ עֲנָבִֽים: 

{יא}  וְכ֥וֹס פַּרְעֹ֖ה בְּיָדִ֑י וָֽאֶקַּ֣ח אֶת-הָֽעֲנָבִ֗ים וָֽאֶשְׂחַ֤ט אֹתָם֙ אֶל-כּ֣וֹס פַּרְעֹ֔ה וָֽאֶתֵּ֥ן אֶת-הַכּ֖וֹס עַל-כַּ֥ף פַּרְעֹֽה: 

יב} וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יוֹסֵ֔ף זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֨שֶׁת֙ הַשָּׂ֣רִגִ֔ים שְׁל֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם: {יג} בְּע֣וֹד | שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֤א פַרְעֹה֙ אֶת-רֹאשֶׁ֔ךָ וַֽהֲשִֽׁיבְךָ֖ עַל-כַּנֶּ֑ךָ וְנָֽתַתָּ֤ כוֹס-פַּרְעֹה֙ בְּיָד֔וֹ כַּמִּשְׁפָּט֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖יתָ מַשְׁקֵֽהוּ: {יד} כִּ֧י אִם-זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּֽאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ-נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֨נִי֙ אֶל-פַּרְעֹ֔ה וְהֽוֹצֵאתַ֖נִי מִן-הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה: {טו} כִּֽי-גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי מֵאֶ֖רֶץ הָֽעִבְרִ֑ים וְגַם-פֹּה֙ לֹֽא-עָשִׂ֣יתִי מְא֔וּמָה כִּֽי-שָׂמ֥וּ אֹתִ֖י בַּבּֽוֹר: {טז} וַיַּ֥רְא שַׂר-הָֽאֹפִ֖ים כִּ֣י טוֹב פָּתָ֑ר וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל-יוֹסֵ֔ף אַף-אֲנִי֙ בַּֽחֲלוֹמִ֔י וְהִנֵּ֗ה שְׁלֹשָׁ֛ה סַלֵּ֥י חֹרִ֖י עַל-רֹאשִֽׁי: {יז} וּבַסַּ֣ל הָֽעֶלְי֗וֹן מִכֹּ֛ל מַֽאֲכַ֥ל פַּרְעֹ֖ה מַֽעֲשֵׂ֣ה אֹפֶ֑ה וְהָע֗וֹף אֹכֵ֥ל אֹתָ֛ם מִן-הַסַּ֖ל מֵעַ֥ל רֹאשִֽׁי: {יח} וַיַּ֤עַן יוֹסֵף֙ וַיֹּ֔אמֶר זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֨שֶׁת֙ הַסַּלִּ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם: {יט} בְּע֣וֹד | שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֨א פַרְעֹ֤ה אֶת-רֹֽאשְׁךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְתָלָ֥ה אֽוֹתְךָ֖ עַל-עֵ֑ץ וְאָכַ֥ל הָע֛וֹף אֶת-בְּשָֽׂרְךָ֖ מֵֽעָלֶֽיךָ: 

מה פרוש ״ איש כפתרון חלומו״? וכי הם חלמו גם את הפתרון לחלומם?!

מה הכוונה בדברי יוסף כשאומר להם הלא לאלוהים פתרונים?

למה שניהם זועפים, ניחא שהיה שר האופים זועף, כי כידוע יש יכולת לאדם לחוש את העתיד להיות לו?

כיצד ידע יוסף שעוד שלושה ימים יתממש החלום? אולי שלושה שבועות או חדשים?

מה רומזת הגפן? ולמה רומזים סלי המאפים?

למה בפתרון החלום יוסף כולל גם בקשה והזכרתני אל פרעה? 

ובכן הסיפור מסתיים כמו שיוסף פתר:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו: {כא} וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה: {כב} וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף: {כג} וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ: 

אבל מה שיוסף לא הצליח בו- שר המשקים לא זכר אותו, וזה נגד טבעו של עולם שאדם יזכור לטובה מי שהועיל ועזר לו. אז מדוע לא זכר אותו שר המשקים?

נענה ראשון ראשון, איש כפתרון חלומו- אחז״ל שכל אחד מהשרים חלם את חלומו הוא ואת פתרון חלום חברו. מעניין למה הם לא פתרו האחד לחברו את חלומו? יתכן שהם שכחו בינתיים את הפתרון או שכיון שלא חלמו את חלום חברם אלה רק את פתרונו לכן לא חשבו לפתור.

בכל אופן אפשר להבין עכשיו למה שניהם זועפים, שר האופים כבר אמרנו שפחדו מובן כי מזלו חזה את העתיד להיות לו. ואילו שר המשקים זעף מטעם שחלם את פתרון חברו וזו סיבה מספקת לזעוף. 

כשיוסף אומר להם ״הֲל֤וֹא לֵֽאלֹהִים֙ פִּתְרֹנִ֔ים סַפְּרוּ-נָ֖א לִֽי: ״

הפשט בדבריו שהשם יכול לגלות לו הפתרון, ולכן כדאי שיספרו לו חלומם. ועוד הוא בעצם כבר מכין אותם שאל יאשימו אותו בתוצאות כי הפתרונים לאלוהים. 

כשיוסף שומע את חלום שר המשקים הוא מזהה את השלושה שריגים וגם את מהירות התגשמות החלום בזה שהגפן הנצה וכבר הבשילו אשכלותיה. ולכן הסיק שמדובר בשלושה ימים. חכמינו גם מסבירים לנו שיש בחלום מסרים הן ליוסף עצמו והן לעם ישראל בכלל. 

אומר יונתן בן עוזיאל ששלושת השריגים רומזים לשלושת אבות האומה ובהמשך לשעבוד של עמ״י במצרים: בחומר ובלבנים ובכל עבודה. שתיית הכוס בידי פרעה רומזת לכוס התרעלה שפרעה עתיד לשתות ביציאת מצרים. כיון שחלם חלום טוב לישראל- זכה גם הוא ופתר לו לטובה. 

בהמשך לכיוון זה גם מפרש אור החיים: יוסף רואה בחלום מסר לגביו הוא, שכיון שהגפן עלתה ניצה הבשילו אשכלותיה- סימן הוא שגם יוסף יתעלה על ידו לגדולה. ולכן יוסף מבקש ממנו שיזכירו אל פרעה. אמנם צדק יוסף כשראה בחלום שעל ידי שר המשקים גם הוא יעלה לגדולה, אבל לא לרצונו של שר המשקים. לכן שר המשקים שכחו ולמרות זאת הוכרח בסופו של דבר להיזכר ביוסף ועל ידו עלה לגדולה. 

לעומתו שר האופים חולם על שלושה סלי חורי שעל ראשו ועוף אוכל מהם את המאפים. לבו נבא לו רעות ולכן לא ניגש מתחילה ליוסף שיפתור חלומו, אבל אחרי שטוב פתר לשר המשקים סיפר גם הוא את חלומו. בפשט אפשר להבין שאם העוף מעז לאכול המאפים מעל ראשו- רואים שהוא לא מפחיד את העוף ממילא סימן שימות. הסלים גם כאן רומזים לדעת רבי יונתן בן עוזיאל לעם ישראל. אלו שלושה סוגי שעבוד שישתעבדו במצרים: בחומר ובלבנים ובכל מלאכה. וכיון שחלם רע לישראל גם הוא קיבל את שלו. העוף רומז לגוים וכמו שאומר בתהלים ״ אוכלי עמי אכלו לחם״( מזמור יד). 

לסיום עוד נקודה למחשבה, שר המשקים לא זכר את יוסף וישכחהו. מה בין לא זכר לבין וישכחהו? כשנאמר לא זכר הכוונה למעשה בחירי שלו ובעקבות זאת וישכחהו. יש שכחה הבאה באונס, אבל יש שכחה שמתחילה בבחירה. כזו היתה השכחה של שר המשקים, שכחה של רוע לב, של כפיות טובה. למרות זאת גלגלה ההשגחה שיהיה חייב להיזכר ולהזכיר את יוסף אל פרעה. ולא ברצונו אכן באה התשועה ליוסף על ידו.

בברכה בעז מלט

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. ">