אצל יצחק אבינו השלווה -זכה בה בהיותו יושב בבאר שבע ויש בשלוה זו רמזים לימות המשיח. אבל יעקב אבינו זכה לרוות נחת ולראות את המשפחה מתאחדת מחדש רק במצרים. שם הוא מברך את בניו, ז״א השיג ניחוח מימות המשיח, אבל מה לימות המשיח ולארץ חם?
זאת כלם יודעים שנקל להשיג שלום בגלות. כששני ישראלים נפגשים בערבות אוסטרליה או ביערות קניה אפילו אם האחד מתנחל דתי ימני והשני קיבוצניק שמאלני הם יעשו הכל האחד עבור רעהו. כך בכל ימי נדודי כל הצרות והרדיפות את הקרעים הצליחו לאחות. אולם בלב הארץ הנבחרת מתרבה המחלוקת והאמת נהיית נעדרת. כמו שאומרים שהריחוק מקרב. מכאן אנו רואים איזו תועלת שצמחה לנו מימי הגלות, גם התקרבות בין אדם לחברו וגם ביננו לבין אבינו.
יתכן שאם היה זוכה יעקב אבינו לשלום בארץ, ההיסטוריה היתה מתקצרת והגאולה היתה ממהרת. לא זכינו ולגולה גלינו עד אשר זכינו ומכל הארצות לביתנו עלינו.
חז״ל למדונו שלא מצאנו כלי מחזיק ברכה לישראל אלה השלום. השלום קשה להשגה במיוחד בארץ השכינה, אבל זהו כלי הברכה האחד והיחיד. כאשר נחיה בשלום ביננו גם אויבנו יבואו לחלותנו.
אבל אפשר גם ללמוד מימי שקט ושלוה אלו בנכר שבאו ללמדנו שאמנם מגמתנו צריכה להיות להתנחל בארצנו. לחדש בה חיים של תורה ושל קדושה. חיים של נבואה ושכינה. אבל תכליתנו להאיר את כל העולם כולו באור השם. לאמץ את חלום יוסף בחפץ. כל התבדלותנו מבין הגוים באה כדי להתחזק בדרך השם, זהו שלב משמעותי במהלך שתכליתו עולמית. ומתוך כך נוכל להאיר את כל העולם.
ירידת יעקב אבינו למצרים היתה הכנה וגיבוש לבניית האומה בדרכה לקבל תורה ולישב את הארץ מחד וגם יריית מטרה לסוף הדרך שלא נשכח להרים את שאר העולם יחד איתנו מאידך.
נכון להיום, חזרתנו לארץ מציבה לנו אתגרים שלא התמודדנו איתם זה אלפיים שנים. בהם יש שלבים, ראשית אנו צריכים לבנות את השלום בקרבנו ורק אחר כך נוכל להגיע לשלום עם כל שאר העולם. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמו.
בברכה בעז מלט
This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. ">