בס"ד עש"ק פרשת תרומה שנת תשוע"ה


יח וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, זָהָב; מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת.  ט וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה, וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה; מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת-הַכְּרֻבִים, עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו.   וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו; אֶל-הַכַּפֹּרֶת--יִהְיוּ, פְּנֵי הַכְּרֻבִים. 

שואלים הפרשנים למה אומרת התורה ועשית שנים כרובים ולא שני כרובים?

מה ההבדל בין לשון שנים לשני?

1. אומר רבינו בחיי שבלשון שני יש משמע ששניהם שווים, וכאן אינם שווים באשר אחד מהכרובים בדמות תינוק והשני בדמות תינוקת. לכן נאמר לשון שנים לומר שהם שונים. 

2. לשון שני לשון סמיכות הוא, וממנו משמע שעיקר החשיבות בכרובים ולא בהיותם שנים, ואילו לשון ״שנים כרובים״ מלמד שהיותם שנים הוא יסודי ועיקרי לתפקידם במשכן. בא לומר שחובה לעשותם דוקא שנים כדי להורות שאין ליחס להם חשיבות אלוהית, שהלא האלוהים אחד והם שנים. לכן גם היה משה רבינו שומע את הדיבור הא-לוהי יוצא מבנייהם, האוויר שביניהם כביכול יותר חשוב מהם עצמם.

וכך כותב הרמב״ם במורה נבוכים ג, מה:

הנה נתבאר במה שהקדמנו כי הדעה במציאות המלאכים נספחת לדעה במציאות ה' וכי בכך תתקיים הנבואה והתורה, ולחיזוק הדעה ביסוד הזה ציווה יתעלה [שעח] לעשות על הארון צורת שני מלאכים לבסס מציאות המלאכים בדעת ההמון, שהיא השקפה אמיתית שניה לדעה במציאות ה', והוא המקור לנבואה ולתורה, ומבטל עבודה זרה כמו שביארנו. 

 

ואלו הייתה צורה אחת כלומר: צורת כרוב אחד, היה בכך מקום הטעיה, והיו מדמים כי הצורה הזו האלוה הנעבד כמו שהיו עושין עובדי עבודה זרה, ושגם המלאך פרט יחיד , ואז יביא הדבר לשניות מסוימות. 

וכיון שנעשו שני כרובים, עם האמירה בפירוש ה' אלוהינו ה' אחד , נתקיימה השרשת ההשקפה במציאות המלאכים ושהם רבים, והבטחנו שלא יטעו בהם שהם אלוה, כי האלוה אחד, והוא ברא את הריבוי הזה. ( עד כאן לשון הרמב״ם). 

 

3. מהלשון שנים כרובים יש משמע שבעצם מדובר בארבעה כרובים. כרובים כבר משמע שנים והכתוב שנים לפניהם מכפילם. אמנם אפשר להבין גם אחרת אבל שלמה המלך הוסיף שני כרובים נוספים בבית המקדש, מלבד אותם כרובים העומדים על הכפורת, הוא שם שני כרובים העומדים על הרצפה. כך מובא במלכים א, ו׳:

{כג} וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ: {כד} וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו: {כה} וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים: {כו} קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי: {כז} וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף: {כח} וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב: 

כידוע שזאת התורה לא תהא מוחלפת וכיצד יכל שלמה המלך להוסיף שני כרובים? מבאר אור החיים שכיון שנמצא בכתוב לשון המשתמע שיש לעשות בעצם ארבעה כרובים כפי שציינו. 

למדנו שהיו הכרובים שונים זה מזה ואחוזים זה בזה. נם רומזים על המלאכים באמצעותם מוריד השם תורה וחיים לארץ ומעלה התפילות לשמים. אל לנו ליחס להם אלוהות, הם רק מרכבה לשכינה ואמצעי לקבלת התורה. הם היום גנוזים יחד עם הארון במחילה מתחת למקום המקדש( תוספתא סוטה יג, א), ויהי רצון שיתגלו במהרה בימינו לנגד עיננו עם משיח צדקנו. 

 

בברכה בעז מלט