בס״ד לפרשת צו שנת תשוע״ה

א} וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: {ג} וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: {ד} וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר: {ה} וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים:

{ו} אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה:

התורה בפסוקים אלה באה ללמד שכל הלילה כשר לשריפת חלבים ואיברים של הקרבנות. ומצוה על הכהנים לדאוג שאש תמיד תוקד על המזבח. ובאילו בגדים יוציאו הכהנים את האפר מעל המזבח . ובבוקר בבוקר יערך הכהן עצים על המזבח ועליהם יערך את עולת הבוקר. מכאן כמו ממקומות נוספים רואים שבבית מקדש הלילה הולך אחר היום. 

ויש בפרשה זו רמזים שונים:

לפרוש אור החיים הקדוש הפרשה מרמזת על הקורות אותנו בגלות הארוכה. העולה רומזת לעם ישראל עליו נאמר ״מי זאת עולה מן המדבר״(שיר השירים) והלילה הוא ליל הגלות. והבוקר הוא הבוקר השני קרי בוקרו של האלף השישי בו תבוא הגאולה לעולם (שאנו כידוע כבר בתוכה) הראיה מדברי הנביא ישעיה ״ היה זרועם לבקרים״  בלשון רבים. ומביא שם עוד ראיות לזה. וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ - רומז על היסורים שבאו לנו מאומות העולם שבעקבות זאת תוקד בו- אש מפיו של השם יתברך תוקד באויבינו בעת הבוקר. וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ - כאמור למעלה העולה רומזת לבני ישראל ומבשר השם לנו שתקומה תהיה לנו אחרי הגלות והצרות מהאומות. ויעשה ה׳ דין באלו שהתעללו בנו ולא יועיל להם לטעון שהרעו לנו במצות השם, כיון שהרעו יותר משנקצב עלינו בשמים, סימן שלא לעשות רצון אבינו התכוונו. וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים - רומז על כך שתשתנה הנהגת השם ויעבור למידת הרחמים וכך יוציא את הדשן אֶל מָקוֹם טָהוֹר הוא ארץ ישראל הטהורה. וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר - העצים רומזים לאומות העולם שהם עצים יבשים. בהם השם יעשה שפטים. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה - שאריכות הזמן לא תבטל את גזר דינם. כי אין חוק התיישנות אצל השי״ת. וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים - אלו הצדיקים השלמים שבישראל שיעלה מהם ריח בושם להשם. אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה - עד אבוד רוח הטומאה מן הארץ והיה השם למלך על כל הארץ. 

בברכה בעז מלט