מובא בפרשת קורח

{ה}  וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְ-הֹ-וָ-ה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו: 

{ו}  זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: 

{ז}  וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְ-הֹ-וָה- מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הֹ-וָ-ה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי: 

משה רבינו בתגובה לתרעומת קורח ועדתו עונה להם שבבוקר השם יודיע את אשר לו.

למה דוקא בבוקר?

י״א שנתן להם זמן לישון על זה, אולי יחזרו בתשובה בינתיים. 

י״א שהערב הוא זמן של דינים והבוקר זמן של חסדים, וכדי שלא יאמרו שמשה בחר להם זמן קשה לכן אמר בוקר. 

י״א שבוקר פרושו כמו בורר כמו ״ביקורת תהיה בין שניהם״ לעומת ערב שפרושו ערוב וערבוב. כשמגיע אור היום אפשר לראות ולעשות ברורים. 

רבי יעקב מדובנא מביא משל:

אחד בא אל חנות סוחר גדול לקנות אצלו על מלבוש. וזה בא אליו באישון לילה ואפלה, וימהר הסוחר והדליק נרות בחנותו למען לראות את אשר יבחור לעצמו. והסוחר שאל אותו איזה סחורה בדעתך לקנות מן הפשוטים או מן החשובים. השיב ואמר אין הבדל בין סחורה לסחורה בין מין ומין כי הכל אחד ואיזה אשר אחפוץ אקח ומחיר אחד לכל הסחורות. כשמוע הסוחר את דברי הנבל הזה הלך וכבה את הנרות אשר בחנותו והושיבו בחושך. וזה מתפלא ואומר לו מה אתה עושה? ויען הסוחר ויאמר אם כדברך שאין חילוק והבדל בין טוב לרע בין סחורה פחותה לסחורה יקרה, ולדברך אשר דברת, הנר אך למותר, רק כל סחורה שתעלה בידך קח לך.

הנמשל כי הקב״ה יוצר אור השכל מצורף אל אור היום, שידעו אנשים להכיר בין איש לאיש ולהבחין בחכמה ושכל טוב יתרון אחד על חברו, להעריך כל אחד לפי מדרגתו. וקרח בא ואמר כי כל העדה כולם קדושים והכל במדרגה אחת אין הבדל ביניהם כקטון כגדול, אם כן האור והשכל וההבחנה אך למותר...