בס״ד לפרשת מטות שנת תשוע״ה
וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה: {יב} וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ לֹא הֵנִיא אֹתָהּ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם: {יג} וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַי-הֹ-וָ-ה יִסְלַח לָהּ: {יד} כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ:
כיצד זה שיכול בעל להפר נדרי אשתו?
עד מתי יכול להפר?
אילו נדרים יכול להפר?
אם כששמע מנדרה לא הפר כי לא ידע שיכול להפר לה, האם יוכל להפר לה כשיגלה שבכוחו להפר?
באיזה לשון מפר את נדריה?
פרשתנו פותחת בהלכות הדיבור. התורה מצוה על האדם לעמוד בדיבורו, "ככל היוצא מפיו יעשה", וכן היא אומרת ״ ולא יחל דברו״ אל יעשה דבריו חולין. וכנגד גודל האחריות שלנו ליוצא מפינו התורה נתנה פתח מילוט לבעל להפר נדרי אשתו. ומי יפר לבעל נדרים שהוא חלילה נדר? שלא ידור! בכל אופן יש פתח מילוט נוסף והוא ללכת לחכם או לשלושה אנשים שיתירו הנדר. פתח זה רק רמוז בתורה ולא מפורש כדי שלא יזלזלו האנשים בדיבורם. בכל אופן לנשים יש פריווילגיה. כנראה נשים יותר מועדות מגברים לנדור נדרים במצבים נפשיים שונים והתורה ״מתחשבת בזה״ , טעם נוסף ועיקרי לדין זה הינו כדי לשמור על שלמות המשפחה. מכיוון שנדרי האישה צפויים להשפיע גם על חיי בעלה והקשר ביניהם, נתנה לו התורה אפשרות הפרה. למעשה לא כל נדר של האישה יכול בעלה להתיר. הוא יכול להתיר שני סוגי נדרים: נדרי עינוי נפש ונדרים שעניינם דברים שבינו לבינה. נדרי עינוי נפש אלו נדרים שבהם האישה נדרה להגביל את מרחב המחייה שלה כגון שלא תאכל מאכל מסוים או לא תלבש בגדי צבעונים וכדו.
ההבדל בין נדר לשבועה, שבשבועה האדם מחייב את נפשו באיזו התחייבות ואילו בנדר ההתחייבות חלה על איזה חפץ, רכוש. ההבדל בין הניא להפר, שכאשר הבעל הניא את אשתו, היא לא מחויבת אבל יכולה לקיים את מחשבתה בלי נדר, ואילו כאשר הבעל הפר את נדרה הוא גרם שלא יתקיים הדבר, איננו חפץ במעשה שהאישה התחייבה בו שיקרה.
התורה נתנה לבעל זכות זו רק ליום שמעו. יום שמעו זהו כל אותו יום עד הערב שמש ולא 24 שעות. ואם הבעל לא ידע שביכולתו להפר נדר זה, אזי כאשר ידע זאת יוכל להפר הנדר באותו היום.
אין הבעל צריך דוקא להפר בפני אשתו, הוא כן צריך להוציא בפיו שמפר ולכוון בלבו. הוא יכול להפר בכל לשון ובלבד שהמשמעות שאינו חפץ בנדרה.
לסיכום:
התורה רוצה שנזהר בלשוננו, ויותר טוב שלא נידור משנידור ולא נקיים. אנו יכולים לקבל על עצמנו בלי נדר לעשות כך או כך, דיינו במה שאסרה עלינו התורה. בכל אופן אישה שנדרה נדר, או נשבעה יכול בעלה להתיר לה בתנאים שונים. ואם בעלה לא התירה יכולה להתיר בפני שלושה חוץ מבעלה.
בברכה בעז מלט