פרשת מסעי מסכמת את מסעות בני ישראל במדבר ומונה בסך הכל42 מסעות שנסעו במדבר מאז יצאו ממצרים ועד שהגיעו כעבור 40 שנה לערבות מואב לקראת חציית הירדן. וכך פותחת:

{א}  אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: 

{ב}  וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה וְאֵלֶּהמַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם:

רש״י מביא טעם לכך כדי להודות לה׳. שכל ימי המדבר לא נסעו הרבה ממקום למקום. 

הרמב״ם מציין טעם אחר והוא לחזק את ההכרה שכל חיותנו בימי המדבר היתה בדרך נס, שהלא מקומות אלו המוזכרים כאן אינם מקום זרע ותאנה וגפן ורימון, ואף על פי כן עם ישראל התקיים בהם. 

ואילו הספורנו מוצא בתיאור המסעות טעם אחר שהם מספרים שבחן של ישראל שהלכו אחר השם בכל המדבר הזה. 

המהר״ם שיק לומד מכאן הדרכה לדורות, שלא די שהאדם יברור את דרכו תוך כדי תנועה ויחליט איזוהי דרך טובה, אלה אף לעיתים ידועים ישים עיניו על מה שעבר מנסיעתו ויראה איזה דרך הלך ונסה, הטובה היא אם רעה, וככה יעשה כל איש במסעו בעולם הזה. אם יראה שהלך בדרך טובה- אין לך שמחה גדולה הימנה ויאמר אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו. ואם רואה שחטא בימי נעוריו, ישמח ויאמר אשרי זקנתנו שכפרה על ילדותינו. וזהו החילוק בפסוק בין מוצאיהם למסעיהם לבין מסעיהם למוצאיהם. הצדיקים שמתחילתהדרך הלכו בדרך ישרה- לזה יקרא מוצאיהם למסעיהם ולכן גם נאמר על פי השם. ואילו בעלי התשובה עליהם נאמר מסעיהם למוצאיהם. שהמשך המסע תיקן את נקודת המוצא. 

ועוד נראה לומר על פי פרושו שכאשר אנו יוצאים למסע על פי השם, ולא מקדשים את המנוחה בעולם הזה, אנו זוכים לראות בערוב המסע שהוא כולו היה למוצא, שהוא הביא אותנו אל המקור. שהוא תאם את מוצאינו, ברוך השם. 

בברכה בעז מלט