בס״ד עש״ק פרשת ראה שנת תשוע״ה
מובא בפרשת ראה:
בָּנִים אַתֶּם לַי-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת: (דברים יד,א)
הנה בתורה אנו נקראים גם עבדים להשם וגם בנים. ויש לעבד מעלה על הבן. ולבן מעלה על העבד. שהעבד עושה את פקודת אדונו, כל מה שמצווה, והבן לא תמיד. ויש מעלה לבן שיכול לחפש בביתו בכל המקומות הנסתרים. (זוהר ח״ג קי״א)
ובאו חז״ל ללמדנו שיש חשיבות להשתדל בשתי הבחינות להיות גם עבדים וגם בנים להשם.
שאלות:
מדוע בחרה התורה ללמדנו שאנו בנים להשם דוקא כאן בפסוק העוסק באיסור לא תתגודדו?
ובכלל מה הכוונה ב״לא תתגודדו״?
הפרוש הפשוט הינו לעשות שריטות בעור, וכך מביא רש״י:
לא תתגדדו. לא תתנו גדידה (ר) ושרט בבשרכם על מת, כדרך שהאמוריים עושין, לפי שאתם בניו של מקום, ואתם ראויין להיות נאים, ולא גדודים ומקורחים:
וכך מצאנו שנביאי הבעל עשו בהר הכרמל כאשר אליהו הנביא נתן להם הזדמנות לנסות את כוחם להוריד אש מן השמים לקרבנם ולא הועילו:
וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ: {כח} וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם: {כט} וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב: (מלכים א, יח)
וההבדל בין שריטה לגדידה, ששריטה ביד וגדידה בכלי( מכות כא)
מה טעם האיסור?
כבר ראינו ברש״י שמבאר שמכיוון שאנו בנים למקום עלינו להיות נאים ולא פצועים ומגונים. אולם פרשנים רבים ביארו שונה
וכך כותב האבן עזרא:
וטעם בנים. אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן אל תתגודדו על כל מה שיעשה כי כל אשר יעשה לטוב הוא ואם לא תבינוהו כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו כן תעשו גם אתם כי עם קדוש אתה ואינך כשאר כל הגויים על כן לא תעשה כמעשיהם.
כמוהו פרשו רבים מהפרשנים, המפגש עם המוות לא פשוט ופעמים שמביא אנשים לאיבוד עשתונות. בא משה רבינו ואומר לנו שהשם הוא אבינו אוהבנו וכל מה שעושה עושה לטובה גם אם איננו מבינים אותו.
גם אור החיים הקדוש הלך בכיוון זה והוסיף תוספת ביאור :
נראה שנתכוון לומר שבמיתת איש אין אבדה למת אלא הרי הוא דומה לאדם ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת ולימים שלח האב אחר בנו ואין העדר הבן אלא מן המקום שהלך משם אבל על כל פנים ישנו ואדרבה בטוב לו שחזר הבן אצל אביו שהוא מקור החיים...
אור החיים מוסיף לנו את האמונה בהישארות הנפש לאחר המוות. המת בעצם חוזר לאביו ולכן אין להצטער כל כך על מותו כמו שמצטערים אלו שלדידם המוות הינו סוף פסוק.
מובא בחז״ל פרוש אחר לגמרי ל ״לא תתגודדו״, לא תעשו אגודות אגודות. ( מסכת יבמות ומגילה) המשמעות הינה שהציבור לא יתחלק לקבוצות אלה ינהג במנהג אחד לכולם.
לכאורה איך זה קשור לכאן?
שורש ג.ד.ד בעברית משמש לקטיף תמרים, לשריטת העור, לעשיית תלמים בשדה, כמו ״תלמיה רוה, נחת גדודיה״( תהלים סה), ולאיסוף חיילים לקבוצה, כמו ״גד גדוד יגודנו״. לכן בעברית אכן לא תתגודדו יכול להתפרש בעשיית אגודות.
נראה לומר שהמכנה המשותף לכל השימושים בשורש זה הינו האגודות. פירות התמר אגודים יחדיו בסנסנים. גם יתכן שמלאכת הקטיף סבוכה ומצריכה התאגדות של כמה עובדים יחדיו. גם הגדודיות בשדה הינן מאוגדות. והשריטות בעור מחלקות אותו גם כן כביכול לגדודיות.
בשל זה שאנו בנים להשם אלוהינו, ראוי שנהיה כולנו באגודה אחת, ולא נתגודד למפלגות, גם לא נפגע בשלמות גופנו ולא נתאבל על המוות כדרך הכופרים באבינו שבשמים. אנו בפתחו של חודש אלול חודש הרחמים, וטוב שנזכיר לעצמנו שבנים אנו לאבינו שבשמים, כשם שהאב תמיד ישמח לראות את בנו גם את התלכלך חלילה והתרחק חלילה, בין כך ובין כך קרוים בנים.
בברכה בעז מלט