בס"ד לפרשת נצבים שנת תשוע"ה

בפרשת נצבים מתוארת ברית שמשה רבינו כרת בין ישראל לבין הקב״ה.

 אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל:  טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:  לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵא-לֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת : כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹ-הֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:

 וכמובן עולה השאלה מה תכליתה של ברית זו? והלא כבר בהר סיני כרתנו ברית עם השם. 

חכמינו אומרים שהברית הראשונה היתה ברית התורה. הברית המתוארת כאן הינה ברית הערבות. והברית שמצווה משה על בני ישראל לערוך בהר עיבל והר גריזים הינה ברית הארץ.

נראה שצריך את שלושתם כי יש הבדל בין תורה של יחידים לתורה של ציבור מגובש . ויש הבדל בין תורה בחו״ל לתורה בארץ ישראל. 

״אתה נצבים היום״ אומר אור החיים שפרושו כמו שנאמר על בעז מבית לחם ״ ניצב על הקוצרים״ לשון מינוי. בא משה לומר לישראל אתה אחראים האחד על חברו. וכל אחד יתחייב בשמים כפי מה שיש בידו לפעול. ראשיכם, זקניכם ושוטריכם. כל אחד מהם כפי כוח השפעתו מחויב להוכיח את אנשיו ובני ביתו. 

עוד מרחיב משה את גבולות הערבות אף על מי שאיננו פה עמנו היום, יש לנו אחריות גם לדורות הבאים שטרם נולדו עדנה. ומשה תולה אחריות זו במי שיצא ממצרים וראה בדרך את תועבות הגויים מסביב, לכן יש לכם אחריות לדורות הבאים להצילם ולהדריכם בדרך בורא העולם. 

או אז יכולה לצאת תקלה מהערבות. יבוא הרשע ויאמר ״שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה״. הרווה מבאר אבן עזרא אלו הצדיקים, והצמאה אלו הרשעים. שמא יאמר הרשע אני אמשיך ללכת בשרירות ליבי ואנצל מן הדין בזכות כוח הערבות ההדדית, אסתפח לצדיקים ואנצל בזכותם. אליו אומר משה ״לא יאוה ה׳ סלח לו״, אדם יכול באמת להרוויח מזכות הצדיקים כשהוא רוצה לשוב בתשובה, רוצה להתקדם. ואפשר אף שמכוח הצדיקים תתעורר מחשבת תשובה אצל הרשע, אבל בכל אופן לא תעזור הערבות למי שרוצה ללכת עם ליבו בשרירות. 

ואז מדבר משה רבינו על הגלות האחרונה, ורומז לנו שהגלות באה בגלל שהייתה חסרה ערבות הדדית בישראל. ולכן מצוה ומחזק אותנו משה להקפיד על ״הנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת. ״ הציבור אחראי לטפל בקלקולים הידועים והגלויים לצבור. והנסתרות שאין הצבור יודע- אלו נשארים לקב״ה לטיפולו שלו, עליהם הציבור לא יענש.

רש״י כותב כאן שאם הרבים לא יענשו את הקלקולים הגלויים השם יפרע מן הרבים. אמנם לשיטת רש״י התחייבות הערבות ההדדית חלה רק משעת חציית הירדן. בכל אופן המחלוקת בין הפרשנים לא כה גדולה כי לאומרים שהתחייבו בימי משה הכוונה ליומו האחרון של משה שהיה בז׳ באדר שנת 2488, ויום חציית הירדן היה בי׳ בניסן חודש אחר כך. 

אנו עומדים בפתחו של ראש השנה הבעל״ט, עלינו לזכור שלא רק היחידים יעמדו בו למשפט, גם הקהילות והמדינות נידונות איזו לחרב ואיזו לרעב וכו׳. כל ציבור וארגון צריך לפשפש בארגונו ולתקן את הנגלות לנו. אנו ערבים איש לרעהו להצלחתו כפי כח השפעתנו. תיקון העולם הינה משימה ציבורית, שנוכל לעמוד בה רק כשנבנה חברה מתוקנת. 

בברכה בעז מלט