בס"ד ערב ראש השנה התשע"ז

אנו אומרים בתפילת ראש השנה:

 היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים. אם כבנים אם כעבדים. אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים. ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחוננו ותוציא כאור משפטנו, איום קדוש: (מתוך תפילת מוסף לראש השנה, פיוט שלאחר התקיעות למלכויות, זיכרונות ושופרות).

כבר בתורה אנו מוצאים שתי התייחסויות אלו, אנו נקראים עבדים לה׳ גם נקראים בנים לה׳. ויש מה לעמוד ולהבין שתי דרכים אלו בעבודת ה':

בתלמוד מובאת מחלוקת בין החכמים האם תמיד שם בנים עלינו, או שאנו נקראים בנים רק כשאנו עושים "מנהג בנים". לדעת רבי יהודה רק כשאנו עושים מנהג בנים- נקראים  בנים. אולם לדעת רבי מאיר בין כך ובין כך קרויים בנים. הדעה שהתקבלה בישראל דעת רבי מאיר, המשמעות שלה בפשיטות הינה שאף אם חלילה איננו מתנהגים כמצופה מאיתנו השם ממשיך להתייחס אלינו כאל בנים. לכן אנו אומרים בפיוט אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים. ואם כעבדים עיננו לך תלויות, לעבד קל להיות בעמדת הכנעה והתבטלות לאדונו מאשר לבן, אשר לעיתים ״מנצל״ את רחמי האב אליו, ולא נכנע כלפיו. 

בכל אופן התורה מדריכה אותנו לעבוד את השם גם כבנים וגם כעבדים. לבן נקל לפתח את האהבה להוריו מאשר העבד. הבן "מרגיש בבית" ויש לו חופש גדול יותר. 

הזהר הקדוש מלמדנו שבעיסוקנו בלימוד התורה מוטב לנו בעיקר לראות עצמנו כבנים, לחקור ולהעמיק בתוך ים התורה הקדושה, ואם נלמד כעבדים נפסיד ביכולת השגת התורה. אולם בגשתנו לקיום מצוות השם, עלינו לעובדו כעבדים, ביחס של הכנעה ומחויבות.

מיוחדת היא התפילה שבה האתגר שלנו להשתמש בשני הכתרים יחדיו, אם כבנים ואם כעבדים. בתפילה אנו באים בהכנעה והתבטלות להשם- כעבד, גם באים באהבה ורצון הזדהות- כבן.

במיוחד שומה עלינו להתחזק בראש השנה ב"עבודת הבנים", לעמוד מול השם כבנים, בנים השמחים במלכות השם, החפצים בהתפשטות מלכותו על כל העולם, בנים העושים מלאכתם מאהבה ולא רק מיראת השם, בנים האוהבים את אביהם.

אפשר לראות את כל הפשעים והקלקולים בעולם כתולדות מחסרון בהמלכת השם למלך. כסניפים של עבודה זרה, כתולדה של "איש באמונתו יחיה", קרי אורחות חיים המנוגדות לערכי המוסר המוחלטים. גם כל מלכות ושררה של בשר ודם, אם איננה מתבטלת למלכות שמים, הרי שהיא הורסת ומזיקה לעולם. הנקודה המרכזית בתפילות ראש השנה הינה תפילה למלכות השם שתתפשט על כל העולם, זו הדרך לגן עדן עלי אדמות.

למעשה אם נתבונן בכל ברכה שאנו מברכים, אנו מבצעים מעבר חד מבנים לעבדים. ברוך אתה ה׳- לשון נוכח (גוף שני) האופיינית לבנים ולשון ברוך המבטאת אהבה והתקשרות. ועוברים ללשון ״ אשר קדשנו במצוותיו וציוונו...״ זו לשון בגוף נסתר( גוף שלישי) המבטאת הכנעה ומחויבות לקיום מצוותיו- לשון המתאימה לעבדים. 

ההשפעה החברתית של עבודת השם זו הינה הפוכה מהמקובל בקרב בני האדם. כשאדם נכנע חלילה לאדם אחר- הוא גורם לכל בני האדם לזלזל ולהתעמר בו. אולם העובד את השם כעבד, דוקא גורם לכולם לראותו כאדוני הארץ, כך היו משה רבינו ואליהו הנביא ועוד "עבדי ה'". 

ובעבודת השם שלנו כבנים, אנו מביאים את העולם לאהבנו ולכבדנו. 

מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך...

בברכה בעז מלט