לקראת שבת חיי שרה התשע"ז
בשנת 2088 לבריאת העולם, אליעזר עבד אברהם הולך בשליחות אדונו למצוא אישה לבנו ליצחק. מתפלל להשם שיצליח דרכו ועורך מבחן לנערות שבאות לשאוב מים מהבאר בחרן:
רבקה עומדת בהצלחה במבחן, או אז אליעזר משתהה לה לדעת ההצליח השם דרכו. משתהה קרי מסתפק. אז כיצד מיד אחר כך הוא כבר נותן לה מתנות?
{כא} וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְ-הֹ-וָ-ה דַּרְכּוֹ אִם לֹא:
{כב} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:
א. נתינת המתנות אין פרושה שהוא כבר סגר שידוך, אלא באה כהכרת הטוב על הטורח שטרחה עבורו.
ב. לדעת הרמב״ן אליעזר לא נתן לה המתנות קודם ששאל בת מי את, והראיה שכך הוא מספר אחר כך למשפחתה שהוא קודם שאלה בת מי את ורק אחר כך נתן לה המתנות. ולפרושו כוונת הפסוק לומר שהוא לקח בידו התכשיטים, שאל אותה בת מי היא, ואז נתן לה את התכשיטים.
ג. לדעת אור החיים הקדוש, אליעזר השתהה ההצליח השם דרכו כשענתה לו שתשקהו וגם את גמליו, האם היא מאלו שלא רק מדברים אלא גם עושים את מה שהבטיחו? ולאחר שהיא גם השקתה את כולם, ראה שהיא אחת שמקיימת דבריה, ונתן לה המתנות.
ד. הספורנו מפרש שאליעזר הסתפק האם הנערה גומלת חסד ללא כל כוונת רווח, או שבסיום מלאכתה היא תגיש לו את החשבונית. כאשר סיימה ולא ביקשה דבר, הבין שאכן היא אשת חסד אמיתית. לכן כבר נתן לה המתנות.
ה. אמנם הוא השתהה רגע קודם, אבל חיזק את עצמו בדעה שבטח זכותו של אברהם תעמוד לו שלא תצא תקלה מתחת ידיו, וכדי לחזק עצמו הוא מיד נתן לה מתנות.
ו. נתינת המתנות לרבקה היו המשך הניסיון שערך לה. אליעזר כבר ראה שרבקה יודעת כיצד לתת, עכשיו הוא בודק אם היא יודעת גם כיצד לקבל. יש אנשים שיודעים לתת ולא יודעים לקבל. ויש שיודעים לקבל ולא יודעים לתת.
מה הכוונה לדעת לקבל?
א. עצם המוכנות לקבל.
ב. אופן הקבלה.
ישנם שלא מוכנים לקבל כלל. אם כדי שלא להמעיט כביכול בגודל הנתינה שלהם, אם כדי לטפח את האגו העצמי. והאמת הינה להיפך, עזרת למישהו? מצוין, תן לו גם אפשרות להחזיר לך במשהו על עזרתך. אתה עוסק במצווה חשובה? מצוין, תן לעוד אנשים להיות שותפים למצווה.
גם באופן הקבלה אנו נבחנים, האם אנו מקבלים ומרגישים בפנים- מגיע לי, כל הכבוד לי. האם אנו להוטים לקחת? או להיפך מפרגנים לנותן ומכבדים אותו על מתנתו. שמחים במתנה, אומרים לעצמנו ״בכלל לא היה מגיע לי״, משבחים את השם על כך וכדו׳.
בברכה בעז מלט