בס"ד לפרשת מקץ ושבת חנוכה שנת התשע"ז.

לאט לאט נחשפת לעינינו דמותו האצילית של יוסף הצדיק. אדם שלא רק שסלח לאחיו על פשע איום שעוללו לו, גם פעל בחוכמה ובעורמה כדי שאף האחים שלו יוכלו לסלוח לעצמם על קלקולם ויוכלו להביט לו בפנים. 

אמנם בצעירותו אומר עליו הכתוב ״ויבא יוסף את דיבתם אל אביהם״, ויש בזה איזה פגם, אך אפילו אז אנו חייבים לומר שיוסף פעל ממניעים חיוביים, הוא חשב שאחיו נוהגים שלא כשורה וציפה שיעקב אבינו יוכיחם.  הראיה לכך שבהמשך הוא נענה למשימה ללכת ולראות את שלום אחיו, והוא ביצע המשימה מעל ומעבר למצופה. ככלל בכל המשך חייו אנו רואים עד כמה גדולה אהבתו לאחיו. 

פרעה רואה ביוסף "איש אשר רוח אלוהים בו", יוסף הגיע לזה עם הרבה עבודה עצמית. להגיע למצרים כעבד, עבד שגונב מארץ העברים ולגלות נאמנות ורצינות במשימות המוטלות עליו בבית אדונו המצרי? אין זה כלל ממנהגם של עבדים, אפילו לא בקרב פועלים שכירים. 

ולאחר מכן בעלילה של אשת פוטיפר הוא נזרק לכלא. בטח בשלב הזה של חייו אמרו לו כל מיני ״אוהבים״ ״מי שמשקיע שוקע״, מה יצא לך מכל עמלך?. ואיפה באמת היה יוסף? האם הוא היה ברחמים עצמיים בהיותו בכלא, או התרעם על השם שאיפשר למציאות הזו לקרות? אם אדם מסוגל לאחר 12 שנה בכלא להחליף שמלותיו ולעמוד בעוצמה וגדלות מול מלך מצרים ולחלק לו עצות, מי שמסוגל לומר לאחיו ״ כי למחיה שלחני האלוהים לפניכם״- סימן שמנטלית הוא לא היה בכלא כלל. הרב קוק מדבר על אסירים שרוחם רוח של חרות ולעומתם בני חורין שברוחם- עבדים הם. יוסף ללא ספק היה מאלה שהיו בני חורין גם בבור הכלא המצרי. 

בישרותו, נאמנותו וטוב ליבו זכה יוסף שרוח הקודש שרתה עליו כל חייו, ומובא כמה פעמים בפסוקי התורה שהשם הצליח אשר הוא עושה. 

כשאנו מתבוננים בקורות חייו של יוסף אנו רואים אישיות רבת הגוונים: יוסף היה איש של תורה וחכמה, בעל חלומות- חולם ופותר, אדם צדיק שמצליח לעמוד בעקרונותיו בכל מסיבות וניסיונות החיים, ועם זאת אדם מעשי, כלכלן ומנהל מוכשר ביותר, עד היום נמצאים שרידים למפעליו הכבירים שעשה במצרים, כגון תעלת יוסף, תעלה שנחפרה בהנהגתו במצרים וסיפקה מים לחבל ארץ שלם שהפך לגן רווה בזכות כך. 

יוסף הצדיק הוא האנטי תזה לתרבות יוון. היוונים הפרידו בין הרוח לחומר. הם קדשו את הרוחניות המנותקת מהחומר-הפילוסופיה, וקדשו את החומר המנותק מהרוח. ויוסף הצדיק פעל בדיוק הפוך, עמל לחבר את הקדושה לחיי המעשה, חלומו היה לתקן את העולם, נדמה היה לו שיעלה בידו ולא עלה. אמנם זרמו מאז הרבה מים ביאור, אבל חזונו ממשיך להדהד בקרבנו ובדברי נביאינו.

הנר שאנו מדליקים בחנוכה מבטא את שאיפתנו להאיר את כל העולם באור השם. את הקודש לממש ואת החול לקדש. חנוכה שמח. 

בברכה בעז מלט