בס"ד     לפרשת תרומה התשע"ז

מובא בתחילת הפרשה:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי

השאלה בפסוק בולטת למה לקחת אם ממילא מתנדבים?

רש"י ועוד מפרשים מסבירים שמדובר בפסוקים על סוגי נדבות שונים: חלקן נלקחו מכולם בשווה, אלו תרומות מחצית השקל, וחלקן התקבלו כפי נדבת הלב של התורמים. הלשון תיקחו- מוסבת על מחצית השקל שנלקחה מכולם, ותרומתי- זה מנדיבי הלב. 

אבל בפשט הפסוק הכוונה שאפילו מאותם שנדבו מלבם גם מהם תיקחו, כביכול בכוח, אולי בשעת ההתנדבות הם הכריזו שיתנו סכומים גבוהים, אבל אחר כך כשבאים לממש את הנדבה הם מתקררים, אפשר בתשלומים? אולי תחזור מחר וכדו׳. לזה צריך גבאים תקיפים שדואגים לממש את הבטחות האנשים. לכן אומר תיקחו.  

אור החיים הקדוש אומר שהכוונה דוקא שמאת איש אשר ידבנו ליבו תיקחו כפי שנדב ואל תתחשבנו עמו כמה ראוי שייתן. אולם כשיבואו להתרים מי שפחות נדבן, יתחשבנו איתו כמה צריך שייתן. יוצא שהוא הפך את פרוש התיבה תיקחו, שאין הכוונה בכוח אלא דוקא ללא התמקחות.

ועוד אומר אור החיים שדוקא כאן נקראת תרומתי, לומר שרק מי שנודב מליבו השם אומר על תרומתו שזו תרומתי, כביטוי של קרבה. ומי שלא התנדב מליבו בלב שלם, זו אכן תרומה אבל לא ״תרומתי״. 

גם נראה לומר שמי "שידבנו ליבו" הוא הנקרא איש, הוא המגלה את מעלת האנושיות. 

ויש מפרשים כוונת הכתוב האומר תקחו את תרומתי, הכתוב לא מדבר על הגבאים אלא על התורמים, לומר שהתורם תרומה להשם, אם נראה כביכול שהוא הנותן, באמת הוא הלוקח מאת השם. לוקח משמים שפע וברכה בזכות תרומתו. 

הכלי יקר אומר שהכתוב בא לומר שאף מחצית השקל שנלקחה מכולם בשוה אף היא צריכה שתבוא עם נדבת הלב, לכן אומר  ידבנו לבו. האתגר שלנו הינו גם בדברים שאנו מחויבים לעשותם בחיינו, לא לעשותם ככפויים אלא לעשות עבודה פנימית של הזדהות והתעוררות לדבר המצוה בכל ליבנו. ולמה נקראת תרומתי? אומר הכלי יקר דוקא בגלל שאין אפשרות לעשיר להרבות בתרומה זו, אין בה מקום להתפארות הלב, לכן אותה אוהב השם יותר מכל וקורא לה תרומתי. 

על פי הכלי יקר יוצא לנו לימוד כזה:

האתגר של מי שמחויב לתת- לתת בנדיבות כאילו שזה בחירתו החופשית.

והאתגר של מי שמתנדב לדבר מה- לא להתפאר בנפשו אלא לראות כאילו שהכסף שתרם כלל לא שלו אלא של השם יתברך.

אור החיים מביא עוד הסבר בדרך הרמז, המטרה שכל אחד יזכה לדבוק בהשם. על ידי מעשה הנדבה מתקדשת הנפש של הישראלי והיא הנקראת תרומה, כי מתרוממת וזוכה להשראת השכינה.

בברכה בעז מלט