לקראת שבת חול המועד פסח התשע״ז הבעל״ט
מה בין אזכרת יציאת מצרים שאנו מזכירים בכל יום לאזכרתה בליל פסח?
מה כוחה וגודלה של הגאולה השלמה שאליה אנו מייחלים, שחז״ל דנים האם בכלל נזכיר את גאולת מצרים לעתיד לבוא, הלא ללא יציאת מצרים בוודאי שלא היינו מגיעים לכל הטוב העתיד לבוא עלינו?
מסביר הרב קוק (דרוש לשבת הגדול התרנ״ו) שהמצוות מתחלקות לשני סוגים:
1. כאלה שסגולתן לחשוף את הטבע הקדוש שבישראל.
2. כאלה שסגולתן להוסיף קדושה יתירה באדם בעניינים חדשים.
ואלו גם שתי דרגות בעמדת האדם מול השם:
1. מי שטבע נפשו התעלה והוא חושק לכל מצות התורה, כרודף אחר החיים. נמצא שהטבע הזה של נפשו הוא הפועל העיקרי והוא מסובב את קיום המצוות המעשיות.
2. מי שטרם קידש את נפשו להשתוקק לכל דבר שבקדושה, אבל יודע בשכלו שעיקר ההצלחה והדרך להגיע אל השלמות הינו דרך התורה והמצוות. אצלו מעשה המצוות הוא העיקר, והוא הגורר את אור הנפש שיאיר באדם.
חלוקה זו גם באה לידי ביטוי במחלוקת חז״ל האם ההולך במדבר ולא יודע באיזה יום הוא נמצא, האם יתחיל בשבת ואחר כך ימי המעשה או קודם יחל בימי המעשה ולאחריהם ישמור שבת. או בסגנון אחר האם השבת הינה המנוע לימי המעשה או שימי המעשה הינם המכשירים ומכינים את השבת שתופיע.
החילוק שבין היום לבין הלילה הינו שהיום הינו זמן הפעולה והלילה זמן המנוחה. ואומר הגאון מוילנא שתכלית השינה הינו להשיג מה שאי אפשר להשיג בהקיץ. ולכן רוב הנביאים השיגו את נבואותיהם דוקא בלילה. יוצא שהחלוקה שהבאנו הינה גם החלוקה שבין היום ללילה.:
1. בלילה הצד הסגולי, קדושת הנפש הינו המרכזי הפועל. התותחים שותקים והמוזות מדברות.
2. היום הינו הזמן שבו הפעילות המעשית הינה המרכזית והיא פועלת על הנפש פנימה.
נמצאנו למדים שאזכרת יציאת מצרים שאנו מזכירים בכל יום, עיקרה דוקא ביום. אמנם דרש בן זומא את הפסוק כל ימי חייך שבא לרבות את הלילות. אבל עיקרה ביום, עיקרה לפעול מכוח פעולת המצווה שלנו לעורר ולרומם את טבע נפשנו לדבקות בהשם.
אזכרת יציאת מצרים שאנו מזכירים בליל הסדר, מצוותה דוקא בלילה, ענינה פעולה מלמעלה למטה, כבחינת הנבואה והנפש הקדושה שבאה לרומם את חיי המעשה.
בזמן יציאת מצרים עם ישראל עוד לא היה מוכן דיו למדרגת עם קדוש, אבל השם ברוב חסדו השרה את שכינתו בתוכנו אפילו שאנו עדין מלוכלכים בכתמי טומאתנו וגאלנו השם ממצרים באותה הארה עצומה שהאיר השם בליבותינו בליל הפסח.
הארה זו פעלה שתי פעולות חשובות:
1. רושם של חרות הנפש שישאר בליבותינו לכל הדורות, אפילו שמדרגת הקדושה שזכינו בה אז, בשעת ההוד של יציאת מצרים היתה זמנית מאוד. אבל היא השאירה את רישומה עמוק בקרבנו. רושם זה דיו לעוררנו לרצות ולחזור ולהשיג מדרגה זו בנפשנו בקביעות.
2. על ידי השראת השכינה בלילה זה, קבלנו כוח לקיים את המצוות המעשיות. והן במשך הדורות יעזרונו לזכך את נפשנו ולהכשירה לבוא לדבקות בשכינה.
אם כן אזכרת יציאת מצרים שאנו מזכירים בכל יום מבטאת את כוח המצוות המעשיות להיות המרכזיות והפועלות את קידוש נפשנו פנימה. ולעומת זאת אזכרת יציאת מצרים שאנו מזכירים בליל הסדר חושפת את עוצמת השכינה העצומה שהשרה ומשרה השם בקרבנו בכל ליל פסח. בליל הסדר הצד הסגולי הוא המרכזי והוא פועל מלמעלה למטה, למשוך את הפעולות הגשמיות לבטא את הדבקות בהשם.
וכך במהלך ההיסטוריה אנו הולכים ומתעלים, הולכים וחושפים את הטבע הקדוש שטבע בנו השם, עד שנזכה ונגיע לגילוי קדושת הלב, לדבקות טבעית בהשם.
הרב קוק מדמה את פסח של יציאת מצרים לאירוסין, ופסח של העתיד לנשואין שלנו עם השם. וזהו שאומר הנביא הושע:
"והיה ביום ההוא נאם השם תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי"( הושע ב, יח). על פי זה קיום המצוות לעתיד לא יהיה כדי להשיג את הקדושה אלא דרך ביטוי של הקדושה שבליבנו. אם כן מובן מדוע דנו החכמים האם נזכיר את יציאת מצרים בבוא הגאולה השלמה, כי כשמשיגים את מדרגת הנישואין וחווים את גודלה, מדרגת האירוסין מאבדת מזוהרה וחשיבותה.
בברכה בעז מלט