בס״ד מובא במדרש רבה:
בשלושה דברים נתנה התורה:
במדבר,
באש,
ובמים.
במדבר דכתיב: ויבואו מדבר סיני.
באש דכתיב: והר סיני עשן כולו כי ירד עליו ה' באש.
במים דכתיב: גם עבים נטפו מים, מה אלו בחינם לעולם, אף דברי תורה בחינם לעולם. (עד כאן לשון המדרש).
המסר הפשוט של המדרש הינו שהתורה הינה הפקר לכולם, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול. המייחד שלושה אלא שהם הפקר לכל.
להבדיל מדתות אחרות בהן התורה רק "שייכת" לחכמים, תורת ישראל נגישה לכל דכפין.
ויש להתבונן במדרש זה:
במדבר אני מבין אבל היכן מצאנו באש ובמים?
מבאר הרב מאיר שפירא מלובלין:
אברהם אבינו נבחן באש, אם מוכן ליפול לכבשן האש בשם אמונתו בהשם. האש מבטאת את מסירות הנפש שאברהם עמד בה בעבודת השם. אבל זה היה ניסיון של היחיד. המבחן הבא היה של כלל הציבור בעמדם על ים סוף כשנחשון בן עמינדב קפץ למים ואחריו שבט יהודה, זה כבר לא היה עניין פרטי. המבחן במים עמד לזכותם של כל ישראל.
ואז הגיע מבחן המדבר ומבחן זה נמשך ארבעים שנה. ארבעים שנה אקוט בדור. לכן קבלנו את התורה במדבר.
מעניין להשוות מאמר זה לדברי חז״ל על שלושה פתחים לגיהינום:
אמר רבי ירמיה בר אלעזר שלשה פתחים יש לגיהנם, אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים, במדבר דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. בים דכתיב, מבטן שאול שועתי שמעת קולי. בירושלים דכתיב, נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים,( מסכת ערובין יט,א)
מדהים שגם שלושת פתחי הגיהנם הם באש- ירושלים, בים ובמדבר.
מה הקשר בין השנים?
אומר הקב״ה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. התורה ניתנה לישראל כדי לתקן/ להמתיק את יצר הרע ולזכותנו בתיקון שלנו בעולם. למה נועד הגיהנם?
למעשה לאותה מטרה. זה המועד ב׳ שלנו אבל כמובן יותר כואב ממועד א׳.
למדנו שאף הגיהנם נברא לאותה מטרה ולכן גם הוא בנוי עם שלושה פתחים אלו.
מה מבטאים אלו השלשה?
המדרש אומר שכל מי שאינו עושה עצמו כמדבר לא יכול לקבל התורה. חייבים את הענוה כדי לקבל התורה.
מה עניין האש והמים שבהם ניתנה התורה?
המים מבטאים את החריצות. צריך האדם לחריצות כדי לקבל התורה. לכן אומר הכתוב שבני ישראל לפני שהגיעו להר סיני נסעו מרפידים.
מה ענין האש?
נאמר "כי נר מצוה ותורה אור" ( משלי ו,כג). האש הינה דבר חם ומלאת אנרגיה. האדם צריך להיות חם לעבודת השם יתברך, בהתלהבות וחיות.
אם כן כדי לזכות לתורה אנו צריכים לענוה, חריצות והתלהבות.
המהר״ל מפראג (בספרו תפארת ישראל פ' כו) מבאר ענין מדבר אש ומים בכיוון שונה:
מים- התורה בדומה למים הינה מקור מים חיים לכל העולם.
מדבר- איננו מקום גידול טבעי לצומח, לחי ולאדם, כך התורה באה לרוממנו למעלה שמעל לטבע. התורה איננה דת טבעית, נימוסית או צורך קיומי לחברת בני האדם. אלא א-לוהית ובכוח זה אנו זוכים בקיומה לחיי העולם הבא.
אש- תורת השם היא תובענית כמו האש, הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְהוָה וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע.( ירמיהו כג,כט). והשם יפרע ממי שלא יציית לה. כִּי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ, אֵשׁ אֹכְלָה הוּא: אֵל, קַנָּא. (דברים ד)
אם כן נסכם למהר"ל, שהתורה הינה מקור חיים לעולם, מעלתה על טבעית והיא תובענית.
למה השם תובע מאיתנו לקיים את התורה?
אנחנו כרתנו איתו ברית, והסכמנו לקבל את התורה על עצמנו, קיום התורה היא הצלחתנו והצלחת העולם. בלעדיה אין זכות קיום לנו ולעולם.
בברכה בעז מלט