בס״ד    עש״ק פרשת חוקת      התשע״ז

התורה מצווה אותנו בפרשת חוקת על מצוות פרה אדומה.

תמצית המצווה הינה להכין אפר מפרה אדומה תמימה בת שלוש שנים יחד עם עץ ארז, אזוב ושני תולעת. ובכל פעם שרוצים לטהר טמאי מתים ייקחו מים עם מעט מהאפר הנ״ל ויזו על הטמא ובזה יטהר מטומאת המוות. ומצוה זו נקראת בכתוב חוקת התורה, ורבה בה הפליאה והתהייה, גם בפרטי דיניה וגם בהיות אפר הפרה מטהר טמאים אבל מטמא טהורים( טומאה קלה). במשך כל ההיסטוריה נעשו רק 9 פרות אדומות ואת העשירית ואחרונה יעשה מלך המשיח ב״ה בקרוב בימינו. 

לא סתם זו חוקת התורה כי יכולת ההיטהרות מטומאת המוות הינה פליאה גדולה. טומאת המוות בתפיסה רחבה הינה מגמת החידלון של כל היש החומרי. גם מדד בריאות הנפש למעשה מנסה לאמוד את עוצמת כוחות החידלון שבנפש האדם. ככל שאדם יותר בריא בנפשו כך הוא יותר אופטימי, רוצה יותר לחיות. והפוך להיפך. הדרך להיטהר מטומאה זו מתחילה בהכרת הגבולות שלנו, חוק=גבול. הכרת הגבולות יוצרת ענוה בנפש האדם. לא הכל אנו יכולים לתפוס ולהבין! לכן נתן לנו השם מצוה ״ מוזרה״ שנעשה כך רק כי כך השם ציווה. ונכיר שכל סוף הוא גם ההתחלה, ויש חיים לאחר המיתה. 

אומר הבעל שם טוב יסוד חשוב בתורה. כל המצוות הם נצחיות בשכל, אף שבפועל היו בזמן ובמעשה. פרוש, יתכנו מצוות שאין להן היום כל ביטוי מעשי, אבל התורה ציוותה אותן. וכיוון שמופיעות בתורה שכולנו אמורים ללמוד וליישם, בוודאי שיש לנו מה ללמוד מהן לעבודת השם שלנו. שאלו את הבעש״ט תלמידיו, איזה לימוד בשכל אנו אמורים ללמוד ממצות פרה אדומה, מצוה שכבר אלפיים שנה שלא קוימה בפועל?

ענה להם הבעש״ט שמצות פרה אדומה באה ללמדנו את השימוש בגבהות וענוה בעבודת השם. כשאדם נמצא רחוק מאת השם, ישתמש בגבהות כדי להתקרב אל השם. יאמר לעצמו אני איש פלא, בשבילי נברא העולם, ולא יקשיב ליצר הרע שאומר לו מי אתה בכלל שאתה בא לעשות כזו מצוה חשובה.  וכאשר כבר התקרב יעבור לענווה ויאמר לעצמו ללא עזרת השם ממרום לא יכולתי לעשות מאומה. אין לי מה שאחזיק טובה לעצמי כלל. ויאמר לעצמו: אין לי כל מעלה יתרה על חברי. זה כמובן הפוך משיטת היצר הרע, הוא: לפני שאנו עושים מצוה מנסה להקטין ולהחליש אותנו שלא נאמין בכוחנו לעשותה, ולאחר שעשינו המצווה הוא מנסה להגביהנו ולהפילנו לגאווה.  

היכן זה נרמז במצות פרה אדומה? הפרה הינה בהמת העבודה בכל העולם העתיק. אז בטח דיברו על כוח פר ולא כוח סוס, כתיאור לעוצמה. ובשריפת הפרה גם השליכו את ארז המורה על הגבהות, ואזוב המורה על השפלות. ואמרו חז״ל שמי שנתגאה כארז ישפיל עצמו כאזוב. ללמדנו שכשאנו באים לעשות עבודה (פרה) נאמין בכוחנו. הא זה יגביההו כארז? נשפיל עצמנו אחר כך להיות כאזוב.

ונראה שהפגישה שלנו עם המוות והחידלון, גם פועלת בשני כיוונים הפוכים. מחד היא מנמיכה אותנו, עד כמה נמשיך לרוץ אחר הגשם שכל כולו בר חלוף, ומאידך בכוחה להגביהנו לעוררנו לדבוק בחיים, לנצל את החיים, לא לפחד מהמות, שהוא רק כליית החומר ולא הרוח. יהי רצון שנזכה לראות בקרוב: בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲ-דֹנָי יְ-ה-וִ-ה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְ-ה-וָ-ה דִּבֵּר. (ישעיהו כה,ח)

בברכה בעז מלט