בס״ד. לפרשת דברים התשע״ז

משה רבינו בשנתו האחרונה מסכם את התורה, משלים את כתיבתה, ומבארה לבני ישראל, נואם את נאומי הסיכום של חייו, מצייד את ישראל בצידה לדרך לכל שנות ההיסטוריה אשר נכונו לנו. 

אומר רבינו בחיי:

על דרך הפשט רצה משה לבאר להם עתה בשנת הארבעים כל המצוות ועיקר התורה הזאת שהיא עשרת הדברות, ולפי שהאבות שמעו אותן מפי הקב״ה, חזר משה והשמיעם לבנים ושמעו אותן מפיו, ואף על פי שכבר ידעו זה מפי אבותיהם והאמינו בהם, הנה נבואת משה מבוררת אצלם ומחוזקת בעיניהם, ומה שישמעו מפיו כאילו שמעו מפי עליון. 

מדוע המתין משה עד עכשיו?

צריך לזכור שבמשך כל ימי גזירת הנדודים במדבר היה גם משה נזוף לפני המקום ולא קיבל נבואה, ועכשיו לאחר שכלו מתי מדבר חזרה לשרות עליו השכינה. גם עכשיו התעורר צורך יותר גדול לבאר התורה מאחר שהדור התחלף, ורוב העם הם ילידי המדבר, ועוד שמציאות החיים עומדת להשתנות, השבטים עומדים להתפזר ברחבי ארץ ישראל והחיבור שלהם לתורה עלול להיחלש. ועוד שמשה רבינו אומר כאן דברי תוכחה רבים, והזמן המתאים ביותר לדברים מעין אלה הוא לפני מותו של אדם.

 יותר בעומק אנו מבינים שהתורה בשל עומקה צריכה תהליך ארוך של הפנמה. בפרקי אבות נאמר שבן ארבעים לבינה, ארבעים שנה אדם צריך לחיות כדי להשיג את מעלת הבינה. גם משה רבינו וגם בני ישראל היו צריכים ארבעים שנה שיעברו מאז מתן תורה, כדי לעמוד על דעת ריבונו של עולם. כמו שאומר להם משה ״וְלֹא נָתַן יְ-ה-וָ-ה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.(דברים כט,ג) אם מבחינה גופנית האדם מגיע לשיא כוחו בגיל 30, מבחינה רוחנית האדם הולך וגדל כל חייו, משה רבינו השיג השגות רוחניות בשנתו המאה ועשרים יותר מכל ימי חייו. 

מהי מלאכת הביאור? מה הכוונה של הפסוק שאומר שמשה הואיל לבאר את התורה הזאת ?

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הקדמת פרוש עין איה) מבאר את פעולת הביאור ושונותה מהפרוש:

בפעולת הפרוש בא הפרשן לחשוף את המסר הטמון במאמר עצמו. המפרש פורס את המאמר, שוטח אותו ומוצא בו דיוקים שונים. לעומתו המבאר לוקח מהמאמר רעיונות ומשליכם לנושאים אחרים. כמו באר מים חיים, ממנה אנו דולים מים ומשקים שדות וכרמים. נמצא שבמלאכת הפרוש הכוח הבירורי המחלק הוא המרכזי בנפש האדם, ואילו במלאכת הביאור דוקא הכוח המדמה, המקשר דבר לדבר הינו המרכזי. 

משה רבינו מתוך התבוננות בתורה שקיבל מסיני הוציא את הכללים שלה והסבירם לישראל. לכן רוב המצוות הכלליות שבתורה נמצאות בחומש דברים, בדברי משה האחרונים. בחומש דברים אנו מוצאים דברי תורה שבעל פה של משה רבינו שקיבלו את הסכמת השם ונכללו על פי הגבורה בתורה שבכתב. 

מאין בא כוח כזה למשה? כיצד יכול בן אדם לחדש דברים שלא שמעתם אוזן ועדין הם חלק מתורת השם?

מסביר הרב קוק, (אורות א"י ז) התורה ירדה לעולם בשני נתיבים. נתיב אחד ירד דרך הר סיני, קול השם בכח. ונתיב אחד ירד לכנסת ישראל, נטבע בטבע האומה. סידר הקב"ה כך שכאשר נוהרות עלינו אותיות הקודש של התורה, מתנשאות לעומתן אותיות החיים הטמונות בנו, ותסיסה הרת עולמים מתהוה ברוחנו פנימה. משה רבינו מתוך התבוננות והתחברות לתורת השם, האיר את אותיות החיים שבקרבו וביאר לכל ישראל את התורה. מאז ועד היום ממשיכים חכמי ישראל לדלות מים חיים מבאר התורה ולהשקות את מרחבי החיים כולם באור השם. מלאכת הביאור צריכה יותר סיוע ממרום ממלאכת הפרוש, על כן אפשרית היא בעיקר בארץ ישראל, הארץ שתייחדה לגידול אותיות החיים שבאומה. כוח הדמיון שבארץ ישראל זח ונקי מכל הארצות, הוא תורם למלאכת הביאור וגם מאפשר את הנבואה. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְ-ה-וָ-ה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.(ישעיה יא)

בברכה בעז מלט