בס״ד לפרשת שופטים התשע״ז

אנסה לגעת הפעם במספר נקודות בנושא זה.

נושא הפרדת הרשויות הינו נושא מאוד אקטואלי בימינו, ויש בו דילמות לא מעטות. אנו שומעים לא אחת טענות כלפי הבג״ץ על שמתערב התערבות יתר בנעשה בבית המחוקקים. בוחן האם חוק מסוים הינו חוקתי, או כמו שאומר ההמון האם הוא בגיץ? גם יש טוענים שהבג״ץ הינו גוף בעל אג׳נדה מסוימת ולא משקף את מגוון האוכלוסייה, ושורש הדבר בזה שאין דמוקרטיה בבחירת השופטים. גם נשמעות טענות הפוכות על חקיקה לא שוויונית, חוקים כמו חוק דרעי, חוק אמסלם, חוק ההתנתקות ועוד כהנה, ובגין כך אנו חייבים את פיקוח הבג״ץ. גם נשמעות היו טענות כלפי הנשיא הקודם שהוא מתערב בפעילות הממשלה בלי סמכות. והדוגמאות רבות. 

ככלל הטענה המרכזית הנאמרת לטובת חשיבות הפרדת הרשויות הינה צמצום הכוח הניתן בידי בשר ודם. וזו גם הטענה הבסיסית הנאמרת להעדפת הנהגת שלטון דמוקרטי על פני שיטות אחרות. 

ברצוני הפעם להציג בקצרה את חלוקת הרשויות על פי תורת ישראל. ראשית נאמר שטעם הפרדת הרשויות בתורתנו הינו כי המלכות באמת של השם היא, וכל נושאי השררות צריכים לשרת ולממש מטרה זו. 

השררות בתורה הינן: מלך, שופט, כהן, נביא. ראשי תיבות משכ״ן. 

רשות מחוקקת- התחלקה לשתיים: המלך היה מחוקק חוקים בנושאי כלכלה וביטחון ולפעמים בעוד נושאים.

 מערכת המשפט- הסנהדרין גם משמשת גוף מחוקק בכל נושאי דיני ממונות, חובל ומזיק, רכוש, שותפים ועוד רבים. בכל הדינים שבין איש ואשה ובין אדם למקום. החלטת המלך לצאת למלחמה היתה צריכה הסכמת בית הדין אא״כ זו מלחמת מצוה.{ רמב״ם הלכות מלכים ה, ב} 

בגלל המשפט המקביל, המלך יכול לדון חכם מחכמי הסנהדרין אם עבר על מצוות המלך. ומאידך הסנהדרין היתה יכולה לדון המלך אם עבר על מצוה ממצוות התורה, אולם לאחר שיצאה תקלה קשה כשבאו חכמי ישראל לדון את ינאי המלך, גזרו שכל מלך שאיננו מבית דוד לא ידון, לא ידונו אותו, לא יעיד ולא יעידו עליו.    {סנהדרין יט} בכך יצרו הפרדה חדה בין הרשויות. (האקטואליה של דין זה, שנראה ממנו שיותר טוב היה לחוקק שלא נדון ראש ממשלה בתקופת כהונתו אם איננו מבית דוד)

גם במשפט העברי היה הבדל בין בחירת המלך לבחירת השופטים, שופט לא היה נבחר בשיטה דמוקרטית, אלא שופטי בית הדין עצמם היו ממנים את הדיינים החדשים. ואילו המלך היה צריך את הסכמת העם למלכותו. אמנם בשונה מהיום, לכתחילה המלך צריך משיחה של נביא והסכמת הסנהדרין כדי לדעת שהקב״ה חפץ בו ובנוסף לזה את הסכמת העם.( ובזה יש תשובה לטוענים כנגד הבג״ץ מדוע איננו דמוקרטי, הלא גם הסנהדרין לא היתה נבחרת על ידי הציבור. טעם הדבר לענ״ד כי הציבור הרחב לא באמת יכול לדעת מי גדול יותר בתורה, ומי ראוי לשבת בסנהדרין, ורק הסנהדרין עצמם יכלו לאמוד את כשרון החכמים. אינני אומר שהבג״ץ עומד בקריטריונים, רק אומר שבחירת הדיינים לא צריכה להיעשות על ידי הצבור הרחב)

מקום הנביא בהנהגת האומה:

התפקיד הכי קרוב לזה היום הינו אולי מבקר המדינה. אלא שכמובן ההבדל ביניהם עצום, הנביא פועל בשליחות האל ולא בשרירות לב של בשר ודם. 

הנביא היה גורם ״ אנרכיסטי״ אמנם אין לו סמכויות ואחריות קבועה אבל בסמכותו היה יכול לבטל בהוראת שעה כל הוראה של בית הדין או המלך, או שהיה מצוה בהוראת שעה לבצע דבר מה שגם הוא מבטל כל הוראה אחרת, דבר שהעמידו בעמדה מסוכנת לפעמים. ומה מגביל את הנביא, כיצד נדע אם איננו נביא אמיתי ודבריו אינם דבר השם?

{כא} וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְ-הֹ-וָ-ה: {כב} אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְ-הֹ-וָ-ה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְ-הֹ-וָ-ה בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ: (ס){דברים יח,כב}

אם כן הסנהדרין פיקחה על פעילות המלך וממשלתו. והנביא פיקח או הגביל את פעילות כל בעלי השררה המלך והשופטים. 

עוד לא דיברנו על הכהנים, קשה למצוא להם היום מקבילה בהנהגה. בכל אופן הכהנים כמעט ולא היתה להם סמכות שלטונית, לא משפט ולא כוח אחר. אפשר לומר שהם היו הריבון בהר הבית ובעבודת המקדש. אולם ככלל הם היו הגורם הרך במערכת השלטון, אוהבי שלום ורודפי שלום, שליחי הציבור שבאים לרומם רוחנית את העם, לשום שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. משהו מזה נמצא בידי שליחי הציבור, הגבאים ורבני הקהילות. 

בברכה בעז מלט