בס"ד לפרשת כי תצא התשע״ז
בפרשתנו אנו מוצאים כמה הלכות ייחודיות רק לישראל. באמת או רק לכאורה הן סותרות את אחד מאושיות הדמוקרטיה. והוא שהחוק צריך להיות שווה לכולם ללא הבדל דת גזע ומין, והנה כאן ישנן כמה הלכות המבדילות בין ישראל לעמים. אתייחס כעת לשתיים:
השבת אבידה-
{פרק כב א} לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ. ב וְאִם-לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ, וְלֹא יְדַעְתּוֹ--וַאֲסַפְתּוֹ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ, וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ. ג וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל-אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ: לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם.
הלוואה בריבית-
{פרק כג כ} לֹא-תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ, נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל: נֶשֶׁךְ, כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ. כא לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ, וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ--לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ, עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
בשני המקרים פשט הפסוק וגם ההלכה מבדילים בין ישראל לגוי. אנו מצווים להחזיר אבידה רק לישראל ולא לגויים, ואנו מצווים לא לקחת ריבית על הלוואה רק מישראל ולא מהגויים.
למה הפליה זו? זו הלכה לא בגיצה!?
היסוד הוא פשוט: מבחינה אנושית בסיסית אין חובה להחזיר אבדה. גם גוי שמצא אבדה של ישראל , אין הגוי מצווה להחזיר לו. וכן הלוואה בריבית, זמן של כסף שווה כסף, זה מוסרי להלוות בריבית, כל הכלכלה העולמית בנויה על זה. אז למה אסרה התורה הלוואה בריבית ולמה ציוותה להשיב אבדה?
מילת המפתח כאן היא ״אחיך״, אם אח שלך היה מבקש ממך הלוואה האם הייתה לוקח ממנו ריבית? ואם אחיך היה מאבד חפץ ואתה היית מוצא, האם היית מחזיר לו? אומרת התורה, כך אני מצפה ממך לנהוג עם כל אחיכם בני אברהם יצחק ויעקב.
למעשה התורה מציבה לנו סולם מדרגות ערכי. 1. מדרגת החיות- אין לנו תלונה על הקוף השליט שלוקח מה שלוקח משאר הקופים, ויש גם תופעות יותר קשות בקרבן. 2. בני האדם- כולם מצווים לא לגנוב ולא לנאוף. אבל לא צוו להחזיר אבדה לבעליה, ולא צוו להשאיר בשדה לקט שכחה ופאה, ולא נאסרו מללכת לקדשה( מזומנת לזנות) 3. אולם מעם ישראל מצפה האל לחיות ברמה מוסרית גבוהה יותר, לכן ציוונו להשיב אבדה, לתת צדקה ושאר מתנות לעניים, ולתת הלוואה לזקוקים לה בלי לקחת ריבית.
למדנו שהתורה לא מפלה לרעה את הגויים, אלא דורשת מאיתנו לנהוג עם כל היהודים כאל אחים. להתנהג ככלל ברמה מוסרית גבוהה יותר.
אגב בירור זה אנו גם מבינים מדוע אסרה התורה לעמונים ולמואבים לבוא בקהל:
ד לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל יְ-ה-וָ-ה: גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא-יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְ-ה-וָ-ה עַד-עוֹלָם. ה עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ.
לכאורה לא מובן וכי בגלל שלא גמלו עמנו חסד יאסרו לבוא בקהל, קרי להתגייר ולהתחתן עמנו? במדד אנושי אדם שלא עשה חסד לא צריך בגלל זה להפסיד או להיענש, אבל מכיוון שעם ישראל נועד לחיות חיים מוסריים על אנושיים רגילים, אלו שלא גמלו חסד עם אחיהם בני ישראל, גילו שאינם מתאימים להיות חלק מהאומה הנפלאה הזו.
אין ברצוני להאריך כאן בדברים, אבל כל הפרשה מלאה בהדרכות/ מצוות המיוחדות לאומתנו בשל יעודה המיוחד.
למעשה בעניין השבת אבידה לגוי, אם היהודי רוצה לקדש את השם בזה שישיב האבידה, או שחושש מחילול השם אם לא ישיב אותה, אזי ישיב האבידה{ שו״ע בחושן משפט סימן רס״ו}. וכן במדינות שחוקקו חוקים המחייבים השבת אבידה יש ליהודי להשיבה.
לסיכום:
התורה מצפה מאיתנו להתייחס לכל יהודי כאל אחינו בשרנו. ומצפה מאיתנו לדאוג לאחים שלנו. לא להתעלם מהם, אם לא נוהגים כשורה עלינו להוכיחם. אם נקלעו לקשיים להלוות להם כסף ללא ריבית למען יצאו מהם.
בברכה בעז מלט