לקראת סוכות התשע״ח

(מסכת סוכה לה ע״א)

עץ שטעם עצו וטעם פריו שווים הוי אומר זה אתרוג. 

ראשית כיצד למדה הגמרא מהלשון פרי עץ הדר שטעם עצו וטעם פריו שווים?

שנית מה משמעות העניין שטעמם שווה?

אומר המהר״ל מפראג שכנראה הלימוד מזה שהכתוב לא ציין פרי העץ, אלא פרי עץ הדר, קרי שזו מעלת העץ עצמו, העץ הוא עץ הדר. 

בחסידות מוסבר שעץ שטעמו כטעם פריו רומז לאדם שבטבעיותו הוא אדם טוב כמו במעשיו, שאלו פירותיו. 

אמנם רוב מוחלט של האנשים בעולם טעם עצם לא כטעם פרים, קרי לא נולדים מתוקנים לזה העולם, ובמהלך החיים לאט לאט(במקרה הטוב) ממתיקים את עצמם מכוח מעשיהם הטובים. כמוהם גם העצים עוד לא מתוקים כמו פרותיהם, אבל נתן לנו השם יתברך את עץ האתרוג להזכירנו שהמטרה צריכה להיות טבע עצמי טוב, על ידי מעשים טובים לתקן ולחשוף את האתרוג שחבוי בכל אחד מאיתנו. 

דרך אחרת להבין את ענין טעם העץ לעומת טעם הפרי, הינה שהעץ רומז על הדרך על האמצעי, והפרות על התכלית. בדרך כשאנו רחוקים מהמטרה יותר קשה לנו להרגיש את טעם הפרי, וכשאנו מתקרבים למטרה הדרך נעשית לנו הרבה יותר קלה. לדוגמא אנשים יותר נהנים על פי רוב להכין עוגה מאשר לרחוץ את הכלים. כי בהכנת העוגה מרגישים יותר קרובים לפרי מאשר ברחיצת הכלי. בא עץ האתרוג להזכיר לנו לתקן את חטא הארץ ולהרגיש גם בתהליכים ובדרך מהנועם של התכלית, מהנועם של עולם הבא. כיוון שהעולם הזה הוא עולם הדרך, המטרה כאן הינה לתקן את העולם, שומה עלינו לשמוח על היותנו בדרך הנכונה. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.

בברכה בעז מלט